סף העצבים שלי כלפי מוצרים שיש מאחוריהם הייפ בלתי סביר הפך בשנים האחרונות לנמוך במיוחד ובכל מה שקשור ל-iPhone, ההייפ הוא לא "בלתי סביר", ההייפ הוא לא הגיוני ברמות שקשה לתאר.
אז נכון שאנחנו אוהבים לצחוק על היפנים. אוהבים? היי, אני עשיתי גלוב מזה. אנחנו אוהבים לתאר אותם כחולי גאדג'טים מוטרפים שעומדים בגשם שעות כדי לשים יד על הפלייסטיישן החדש. המקרה של ה-iPhone מוכיח שהאמריקאים פסיכים לא פחות. "לא פחות" אמרתי? הרבה יותר.
אנשים! תתעוררו! זה כולה טלפון סלולרי!!!
אין ספק שמדובר במכשיר מאגניב במיוחד אבל הוא גם מכשיר עם לא מעט בעיות (אי אפשר להחליף סוללה? כשיש איתה בעיה צריך להחליף את המכשיר כולו? ההלללווו??!). אז בהחלט אפשר להתלהב מה-iPhone – גם אני עשיתי את זה כאשר נודע עליו לראשונה – אבל מכאן ועד להפוך לנציג שיווק בפועל של אפל המרחק גדול. תראו מה קרה אתמול ב-techmeme; כל העמוד הופקע לטובת דיווחים על הפלא. כאשר מישהו מעז לומר איזו מילה רעה על ה-iPhone הוא נתקל בחומה של מעריצים שוטים (ויש למכשיר לא מעט חסרונות).
הדרך שבה אפל מצליחה לייצר ולשווק מכשירים שגורמים לאנשים להזדהות איתם באופן רגשי היא ההצלחה הגדולה ביותר שלה – זה הסוד שלה. באופן אישי, קשה לי להתמודד עם אנשים שמגדירים את זהותם באמצעות חתכת פלסטיק, והאנשים שחיכו שלושה ימים בתור כדי לרכוש iPhone (רק כדי לגלות שאפל שלחו עשרות אלפי יחידות לחנויות ולא היתה שום סיבה לעמוד בתור), הם אנשים שמגדירים את חייהם באמצעות מוצר צריכה בסיסי כמו טלפון סלולרי.
לא צריך לקחת את הדיון הזה למקומות רחוקים מדי, ועדיין כאשר אויביה של אמריקה מביטים עליה מבחוץ, יש להם סיבה להביט בבוז עמוק כלפי התרבות הצרכנית והשטחית שמתפתחת בארה"ב. ולא, אנחנו לא טובים יותר. מישהו זוכר את התור לאיקאה כשזו רק נפתחה? הלו!?! כולה ארונות להרכבה עצמית. מה נהיה?
כתיבת תגובה