בבלוג "קלקלה" פורסם פוסט ובו סרטון תעמולה של גרינפיס. המסר הוא: יש כריתה של המון עצים עתיקים לצורך נייר טישו, ולכן צריך לעבור לשימוש במוצרי נייר ממוחזר.
לכאורה, מסר ראוי לעולם תעשייתי המנצל את כדור הארץ למטרותיו הנלוזות. האמנם?
תעשיית הנייר בצפון אמריקה היא לא מה שהיה פעם. רוב הנייר מגיע מחוות לגידול עצים – כורתים ושותלים שוב, כמו כל גידול חקלאי אחר, או משטחים פתוחים שנכרתים חלקית ואז נעזבים למספר שנים כדי לאפשר צמיחה חוזרת. 38% מהמקור לסיבים הוא נייר שעובר מחזור, ועוד 7% מגיעים מצמחים יעודיים שאינם עצים. בסך הכל, רק 7% מהסיבים ליצור נייר מגיעים מיערות. אגב, מבין מוצרי הנייר, הניירות באיכות נמוכה (עיתונים, טישו) יעילים פי 2 בניצול חומר הגלם לעומת נייר באיכות גבוהה (נייר צילום, ספרים, נייר כרומו). למה להיטפל לטישו?
הבעיה היא, שייצור נייר הוא תהליך מלוכלך, עם שימוש בכימיקלים מזהמים בכמויות גדולות. גם כאן יש יתרון למוצרים באיכות הנמוכה: תהליך הפיכת חומר הגלם לעיסה יכול להיות מכני (עבור מוצרים באיכות נמוכה) או כימי (עבור מוצרים באיכות גבוהה). כלומר – נייר עיתון מזהם את הסביבה פחות מאשר נייר לספרים. המצב משתנה כאשר מדובר בנייר שרובו ממוחזר: כאן התהליך משתמש בהרבה יותר כימיקלים (לצורך הארכת חיי הסיבים), כך שבמקרים רבים נייר ממוחזר מזיק לסביבה הרבה יותר מנייר חדש!
נייר למטרת ניקיון הוא מטרה קלה. אי אפשר לומר לאנשים לא לקרוא ספרים או עיתונים. אבל דווקא בתחום הזה, בכלל לא בטוח שמעבר לנייר ממוחזר עוזר לסביבה. אני צופה שיהיה מגיבים זועמים לפוסט הזה, אבל אני מבקש שתשימו לב: אני בהחלט בעד שימור הסביבה, אבל בדרך הנכונה, לא באמצעות הפצת נתונים מטעים שעלולים לגרום נזק של ממש: כך הסרטון של גרינפיס מתמקד בעצים הנכרתים (רואים אנשים מסתובבים עם גזעים כרותים), במקום בזיהום הסביבה עם כימיקלים. גרינפיס, עם כל הכבוד לכוונותיו הטובות, בוגד באמון הציבור כאשר הוא מטעה בצורה כזו.
כתיבת תגובה