שוקיג כתב פוסט העוסק באילנה בר החולה בלוקמיה וזקוקה להשתלת מח עצם. קרוביה פתחו בלוג במטרה להציל את חייה, באמצעות איתור תורם מתאים. כדי לסייע למטרה חשובה זו, יש לפנות לבית החולים תל השומר או בניין מד"א בחיפה עד יום רביעי, ולבקש להיבדק על מנת להיכנס לרשימת התורמים הפוטנציאליים. עובדה מעניינת היא לוגו הבלוג – "הבלוגוספירה יכולה להציל חיים".
גם שוקי מציין זאת בפוסט שלו. זו "הזדמנות מצויינת לבלוגספירה הישראלית להוכיח שיש בה תועלת". לא למין האנושי; לבלוגספירה, שהרי אנחנו אחרים, שונים, בעלי מאפיינים יחודיים. האם הכוונה היא להראות שהבלוגר לא מתעניין רק בסטטיסטיקות שלו, אלא גם במצוקה של אחרים? מדוע יש צורך לשרטט קו בין הבלוגר לאדם? האם הבלוגספירה היא קהילה מגובשת ותומכת, והאם היא צריכה כלל לשאוף להיות כזו? האם לא סביר ומוצדק יותר לכתוב "האנושות יכולה להציל חיים"? ומה בדבר אותם אנשים שלא יודעים לפתוח בלוג, שאין להם אינטרנט, שגם אם היו מצליחים לגייס את כל המשאבים לצורך פתיחת בלוג, לא היו יודעים כיצד לפרסם אותו באופן שיעביר היטב את המסר? האם הידע (וכן, גם פתיחת בלוג בבלוגלי דורשת ידע וכך גם הפנייה לבלוגרים המייצרים תנועה רבה) יחרוץ את הדין בין חיים למוות? עושה רושם שכן.
כל מי שהיה בהודו או שמע סיפורים מאנשים ששהו שם, יודע שהקהות מצליחה לכסות גם על המציאות הקשה ביותר. הילד הראשון שרץ אחריך ברחוב מקבל מטבע, גם השני, העשירי כבר לא, ובאחרון אתה כלל לא מבחין. זו הסתגלות, תתרנות רגשית שתופסת אותך כשאתה רואה יותר מדי, מרגיש יותר ממה שאפשר. אחרי כל כך הרבה מיילים בנוגע לילד שצריך השתלה, לאישה שזקוקה לתרומה, לנער שממתין לנס – קשה להחליט את מי להעדיף, את מי לפרסם, את מי לקדם. הרי כולם ראויים, והצורך לבחור – כי גם סירוב לבחור הוא בחירה – מעמיד את כולנו במצב קשה, מכאיב ומייאש.
ולמרות ההרהורים המבאסים – לכו להיבדק. לא כי אתם שייכים לבלוגספירה שיכולה להוכיח (למי בדיוק?) שהיא לא מרוכזת בתחת של עצמה, אלא כי אתם בני אדם.
כתיבת תגובה