מחקר שבדק את שיעור ההשתתפות באתרי ווב 2.0 מצא כי שיעור זה נמוך בהרבה ממש שניתן היה להניח. כך לדוגמה, רק 0.16% מכלל הגולשים שמגיעים לאתהצינור מעלים סרטונים. רק 0.2% מהגולשים שמגיעים לפליקר מעלים תמונות. יוצאת מהכלל היא ויקיפדיה שמצליחה לגרום ל-4.6% מהגולשים לכתוב ולערוך תכנים ולא רק לקרוא אותם.
למרות שהמחקר מגלה עלייה ניכרת בכמות התנועה שהאתרים האלו מייצרים אני חושב שהנתונים מקפלים בתוכם גם את הבלוף הגדול של תופעת ה-2.0. הבלוף הוא שרבים טוענים שמדובר בתופעה של "שיתוף" וב"תוכן מבוסס גולשים" בעוד שבפועל זה good old fashion מציצנות. אתה בא לראות אילו תמונות אחרים העלו, אילו סרטונים מעניינים אחרים, מי הם האנשים האחרים שהוסיפו אותך לרשת החברתית והאם לאחרים יש יותר חברים אחרים מאשר החברים שלך.
העניין הוא, ואת זה אני אומר כמציצן בגמלאות, שזה בסוף משעמם אותך. אם האתרים האלו לא יצליחו למצוא דרך לגרום לגולשים אשכרה להשתתף באתר ולא רק לבוא כמבקרים, היכולת שלהם לשרוד, לדעתי, נמוכה מכיוון שאז אין לגולשים תמריץ אמיתי לחזור לאתר, מעבר ליצר המציצנות שדועך עם הזמן. ואם בזה לא די אז ככל שיש יותר אתרים כאלו (וכבר עכשיו יש לפחות 3.1 שנדיבריליון אתרים מהסוג הזה) כך הסיכוי המצרפי שלהם לשרוד צונח מכיוון שהמשחק הוא משחק סכום אפס: אין לגולשים זמן לכולם, אין להם יכולת לעכל את כולם או להשתתף בכולם. מישהו חייב להפסיד.
זה רק עניין של זמן עד שהפריחה העונתית של אתרי ה-2.0 תתחיל לקמול.
כתיבת תגובה