קריאה מהירה

קטגוריות: ,

דרך techdirt הגעתי למאמר מעניין בנוגע ליכולת הריכוז של גולשי האינטרנט. מסתבר שגולשים קוראים בריכוז רב יותר מאשר קוראים בלתי מקוונים. הקורא הממוצע יתמיד ויקרא 77% מטקסט אונליין, בהשוואה ל-57%-62% בקריאת טקסט מודפס. מהמחקר עולה גם שהקוראים מקדישים יותר תשומת לב לתמונות אונליין, מאשר אלה בפרינט.

מדובר בנושא מעניין; דווקא באינטרנט המוצפת גירויים והסחות דעת, הריכוז גבוה יותר. יתכן והפכנו לקוראים מותאמי רשת, וכשהסחות הדעת (החל מקישורים שזורקים את הקורא מהטקסט וכלה במודעות מקפצות בצד) נעלמות, אנחנו מייצרים כאלה בעצמנו. אולי מדובר במהלך אבולוציוני, שגרם לנו להסתגל לקריאה מהצג, ולהתנכר לדפי העיתון. ואולי מדובר בסיבות אחרות לחלוטין שמופיעות בהמשך הטקסט. מי שהצליח לקרוא יותר מ-77% מהמאמר, מוזמן לדווח, זאת בהנחה שמישהו הצליח לקרוא עד פה.

תגובות

17 תגובות על “קריאה מהירה”

  1. לי מה שמפריע בעיתונים מודפסים[יותר נכון במגזינים] זה הריח שעושה לי בחילה, והברק של הנייר שמפריע לקרוא לפעמים.

  2. רועי העיקר שהתירוצים שלך משכנעים.
    כי לי למשל מה שמפריע לי לקרוא באינטרנט זה העכבר. הוא מפחיד אותי!

  3. קראתי ברפרוף את הפסקה הראשונה.

  4. לי מפריע דווקא באינטרנט שלל הבאנרים המהבהבים או אלו שצצים ומתחילים לזמר
    פתאום באמצע הקריאה.

    ועוד יותר מפריע בגלובס כאשר אני בטוח שכתבה מסתיימת ולמעשה אלו רק
    מודעות אדסנס גוגל ומתחת להן במפתיע צץ עוד חלק בכתבה.

  5. תפוזו – אדבלוק, אדבלוק – תפוזו. תכירו (:

  6. מוזר. אצלי יש פערים גדולים מאוד לטובת קריאה מעמיקה של טקסט מודפס, ורפרוף על טקסט שמוצג ע"ג מסך המחשב.

  7. הבעיה בטקסטים ארוכים. זה אולי יפה למאמר, אבל אני לא מכיר אף אחד שקרא ספר באינטרנט.

  8. ואני מוסיפה – פלאשבלוק.

  9. יובל- אני רציני לגמרי. ריח של ספר חדש עושה לי בחילה.

  10. יש אולי אדבלוק לאקספלורר?

  11. תאוריה פרטית: הנייר נשאר, ואפשר להמשיך לקרוא אחר כך, ובמקום אחר. האינטרנט נזיל, ועדיין דורש מני התקנים לחיבור. כך ששווה לקרוא לעומק עכשיו, כי אחר כך לא יהיה…

  12. אפשר להגדיל את הפונט. אפשר לסמן את הכתוב וככה לדעת איפה אתה. ברגע שמתרגלים קריאה במחשב ובאינטרנט יותר נוחה.

  13. אני חושב שאנשים קוראים ברשת יותר, באופן יחסי, פשוט כי ברשת הטקסטים הרבה יותר קצרים.

  14. זה מה שקורה למי שקורא את התנ"ך על מסך המחשב.

  15. XD
    קטע טוב.

  16. האם קראת את המחקר המקורי שאליו ההפנייה? יש לשים לב שמדובר רק על ידיעות חדשותיות, ולא על טקסטים ארוכים. הם גם מציינים שמדובר רק בתוצאות ראשוניות. יש לציין לזכותם שהמתודולגיה שלהם נראית רצינית.

    בנושא ההפרעות שהזכרת. לדעתי המודעות שלנו להפרעות למיניהן בקריאת טקסטים באינטרנט גורמת לנו להסב יותר תשומת לב לטקסט ופחות לסביבה המיידית שלו, מתוך ציפייה מראש שיהיו גורמים שיפריעו לנו לקרוא את הטקסט הזה ומתחרים על תשומת הלב שלנו.

    אני גם מסכים עם גיליפ שקיימת ידיעה או תחושה לא מודעת שהעיתון יהיה זמין גם בעוד שלוש שעות ונדע בדיוק איפה נמצאת הידיעה שקראנו, בעוד שידיעה שמופיעה באתר אינטרנט בכותרת ראשית עכשיו עלולה להיות קבורה אי-שם למטה משמאל בעוד שעתיים או שלוש. תחת כותרת אחרת. לאחר עריכה ושכתוב.

    שני הגורמים האלה יחד הופכים אותנו נכונים יותר להסב תשומת לב מידיעות מודפסות מאשר מידיעות מקוונות.

  17. הערכה שלי: באינטרנט, כשאני נכנס לכתבה, אז כל מה שיש לי מול העיניים שיכול להחשב תוכן (כלומר, לא פרסומות) הוא הכתבה שנכנסתי אליה. כשאני קורא עיתון, תמיד בטור ליד יש כתבה אחרת, או שאולי פתאום באחד הריצודים הלא-רצוניים של העין הבחנתי במילה מעניינת בכותרת ליד. זה לא נכון שבעיתון אין גירויים מחוץ לכתבה. אולי אפילו ההפך הוא הנכון.

    אופציה קרובת משפחה של הקודמת היא שבאינטרנט יש יותר "מחוייבות" לקריאת כתבה אחרי שהקלקתי על קישור. למעשה, בחרתי לקרוא את הטקסט הזה. זאת, לעומת עיתון שם פשוט התחלתי לקרוא את הכתבה והפסקתי מתי שהחלטתי שזה בעצם לא רלוונטי עבורי. באינטרנט אני חייב לבצע את ההחלטה הזאת כבר בעמוד השער, אחרי שקראתי פסקה אחת, או רק כותרת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן