הבעיה באינטרנט, ואת זה יודע כל אחד שכתב אי פעם משהו ברשת, היא שהכל נשמר. אדם יכול להיות רציני, אחראי ומשכיל, אבל גיגול מהיר יחשוף הכל, כולל התגובה שהשאיר בפורום "רוני סופרסטאר". כמובן שיש לכך פתרון, בדמות חברות מסחריות שמסירות כתמים מן העבר. אבל יש דברים שאי אפשר להעלים – צילומי מסך שנלכדו בידי archive.org הזריז, כולל פוסט הנאצה על הבוס והתמונות שלך מחובקת עם אבי ביטר.
שבועמידע מדווח על סוזן של, בעלת האתר American Family Advocacy Center שתובעת את ארכיון הרשת, בטענה כי זחל לה באתר ללא רשות. הצצה זריזה באתר המדובר מעלה את תגובתה של סוזן (הייתי כותבת "של של", אבל זה נראה מוזר) במבחר גדלי וצבעי פונט, שעיקרה – הם התחילו! של טוענת כי הארכיון תבע אותה, כדי שיקבל אישור לזחול באתרים, להעתיק את תכניהם ללא אישור וללא תשלום ולפרסם אותם. אז היא תבעה את ארכיב.אורג בחזרה.
מעבר לשאלה המשפטית של מי התחיל ואמאאאאאאאא הוא נגע לי בתכנים, עולה כאן סוגיה מעניינת – האם כל מה שנכתב אי פעם, סופו להישאר? האם אין לכולנו זכות להחליט האם משהו שמחקנו, אכן יישאר בפח המיחזור של האינטרנט?
כתיבת תגובה