זו השנה השנייה שמגזין דה-מרקר מפרסם פרויקט אינטרנט ענק. אינני מנוי על המגזין אבל בשנה שעברה מיהרתי לרכוש את גיליון האינטרנט ולא הצטערתי. בגיליון ההוא היתה סקירה מקיפה של האינטרנט הישראלי (כולל בחירת 50 האנשים המשפיעים), הטרנדים, המודלים העסקיים ועוד. החודש, מפרסם המגזין את פרויקט האינטרנט השני שלו. גם הפעם דאגתי לרכוש אותו אך, למרבה הצער, התאכזבתי.
על שער המגזין נטען כי הוא יספק מידע על "כל המודלים החדשים באינטרנט – המפה המלאה של הכלכלה המקוונת" ולפרויקט מקדים טקסט מבריק של גיא רולניק על בועת האינטרנט החדשה (בהערת אגב אומר, שתמיד התפלאתי כיצד מצד אחד מסוגל רולניק להביט לבועה המתפתחת בעיניים ומצד שני להיות אחראי על עיתון, מגזין וארגון כנסים שחלק לא מועט מפועלם המשותף הוא לדחוף אוויר לאותה הבועה ממש. מצד שלישי – צריך להתפרנס ממשהו, לא?). הבעיה מתחילה אחרי הטקסט של רולניק.
המגזין מלא בכתבות, סקירות, טורים, המלצות ומה לא. למרות שחלק מהטקסטים עומדים בהבטחה של השער (כמו זה של מייקי דגן, עורך המגזין, שמספר על המאבק בין הטלוויזיה והאינטרנט והמודלים המפתחים בתחום), חלק ניכר מהכתבות האחרות נראות כאילו נאספו לתוך המגזין סתם כי הן עוסקות באינטרנט. הן מקיימות קשר רופף – אם בכלל – לתמה המרכזית שנבחרה.
ראיון עם ג'ימי ויילס, מייסד ויקיפדיה זה דבר מעניין אבל איך זה קשור? כתבה על חברה שמעסיקה האקרים שפורצים למערכות בנקים זה מעניין – אבל מה הקשר? שני הטורים של רויטל סולומון סלומון חביבים ביותר (האחד מדבר על פרסונליזציה השני מסביר למה הרשת מעצבנת) – אבל איך זה קשור? שני מנכ"לים שמספרים איך הרשת שינתה את חייהם זה בסדר (אההה, נניח) אבל מה הקשר? רשתות חיישנים שימזגו בין העולם האמיתי לוירטואלי זה אחלה – אבל אבל אבל? (יכולתי להמשיך עוד ועוד).
רוצה לומר, חלק גדול מהכתבות ראויות ואף מעניינות אבל היומרה לקשור אותן תחת גג אחד לא מחזיקה מים ונוצרת תחושה של תסכול, אכזבה ואפילו כעס על כך שמכרו לי הבטחה שלא עמדו בה. מלכתחילה אגב, אינני בטוח שההבטחה כל כך מוצלחת, אבל אם כבר הבטחתם, כדאי לקיים.
זו לא הבעיה היחידה. מי שמחזיק בגיליון של השנה שעברה עשוי לחוש תחושת דה-ז'ה-וו קלה. כתבה על סין היתה? היתה (גם השנה יש). אלמנט אתר מיליון הפיקסלים היה? היה (גם השנה יש). כתבה על משרדי אינטראקטיב ישראלים היתה? היתה (גם השנה יש – עם אותן התמונות בדיוק!). השאלה איך עושים מיליון דולר באינטרנט היתה? היתה (השנה שואלים איך אפשר לעשות אלף דולר בשבוע) וכן הלאה.
ועוד הערה אחת. ולווט כתבה על כך שאין לה זמן לקרוא את כל 210 העמודים של המגזין. גם אחד המגיבים לטקסט של רולניק בקפה הטוש כתב שישמח אם יחד עם המגזין הם ימכרו כמה שעות כדי שיוכל להשתמש בהן לקרוא את המגזין. חשבתי שהם מגזימים. הם לא. אין שום דרך אמיתית לקרוא כל כתבה ואפילו לא את רוב הכתבות במגזין. אז נכון שבפרויקט אתה רוצה להפציץ עם טקסטים רבים כדי להדגים את החשיבות שהמגזין מעניק לנושא, אבל נראה לי שבמקרה הזה, ההפצצה רחוקה מלהיות כירורגית.
כתיבת תגובה