ובכן, אנו פותחים מבזק חדשות מיוחד, ויש לומר – בלעדי – בצילומים ראשונים של האנס הסדרתי שנלכד. נעבור לכתבנו במקום.
(מהומה, מצלמה אחוזת דיבוק, מיקרופונים מוטחים. עשרות כתבים, צלמים, אנשי בום, מקליטים ותאורנים מסתערים על סלע. חושך, מצלמה מתמקדת ביד שעירה כלשהי, ולבסוף מצליחה להתפקס על האזיקים של סלע)
כתב ערוץ 2 (מנסה להתגבר על המהומה): מדוע ברחת מהכלא?
(על המסך הכיתוב: "בלעדי". פלאשים, מצלמה רועדת, כתבים נרמסים בבלעדיות. ארבעה שוטרים לא במדים מציגים בגאווה את השלל. דקות ארוכות נוספות של פלאשים. סלע שומר על שתיקה. השידור חוזר לאולפן)
הפוטואופ הזה נראה כמו בוק לא מוצלח במקרה הטוב, או נסיון נואש לצאת ממערבולת במקרה הסביר יותר. הנפנוף בסלע העצור לא נועד לדווח על התפיסה, אלא להראות שהנה, המשטרה אינה אימפוטנטית ומנותקת מהמציאות כמו שכולם חשבו, והיא אפילו מצליחה למצוא את האנס המתוקשר, כמעט בעצמה! תראו איך יש לו אזיקים נצורים על הידיים, שלא תגידו שהמשטרה לא לומדת משגיאות.
סלע אינו האנס היחיד, לא הרוצח הבודד, ואינו הפושע האלים האחרון בישראל. הסיבה שמאמצים כה רבים הוקדשו לתפיסתו היא האימה שנפלה על המשטרה. לא בגלל שמסתובב ברחובות אדם מסוכן, שיכול לאנוס נשים ולפצוע את נפשן, אלא כי הוא ברח בנסיבות שהציבור לא מוכן לקבל, מתחת לידיים, לא כולל קלסר. וכשהוא נתפס, חובה על המשטרה להראות לכולם שסוף גנב לתליה וסוף סלע לאזיקים, והפעם גם ברגליים. הבעיה היא התחושה שמנסים לדחוף לנו – שהפושע המפחיד נתפס, ומעכשיו אפשר לגור בשקט בדירת קרקע, ללכת בשלווה בלילה ברחוב נטוש – כשברור שמדובר בבטחון שוא. אבל למה להעכיר את האווירה ביום חג? צלם, צלם, עושים כאן חיים.
כתיבת תגובה