במסגרת נסיעותיי לבאר שבע (היום הגיעה הרכבת חזרה לפרדס חנה באיחור של 45 דקות. קטן), אני נחשף לעיתון "ישראליי. העיתון הוא חינמון ויש לו – כך נראה לי – שתי מהדורות ביום. למרות זאת, מיעוט הכתבים שחתומים על הידיעות בעיתון זעום באופן שמעורר פליאה. ובכן, לא ממש. ב"ישראלי" מצאו דרך מצוינת לחסוך בכתבים.
בדרך לבאר שבע האזנתי לתוכנית של רזי ברקאי בגלי צה"ל בו הוא ראיין את אחיו של הנשיא קצב, ליאור קצב. לאחר מכן עלתה לשידור עו"ד כנרת בראשי, הסנגורית של המתלוננת הראשונה נגד קצב, א', שהגיבה לטענות של קצב האח.
והפלא פלא, בדרכי חזרה מבאר שבע אני מוצא תמליל כמעט מלא של הראיון ב"ישראלי". בכותרת המשנה של הידיעה נכתב: "ליאור קצב: 'חגגנו באווירה משפחתית. כשהוא יפתח את הפה ויספר מה עשו לו, תהיה רעידת אדמה בישראל'".
(לחצו על התמונה כדי לקרוא את הטקסט המלא)
בגוף הטקסט נכתב "אחיו של הנשיא, ליאור קצב, אמר היום…". זה ממש חמוד. הוא לא "אמר היום", הוא אמר ל"רזי ברקאי", הוא אמר ל"גלי צה"ל", הוא אמר לגוף תקשורת אחר. גם כנרת בראשי לא "הגיבה על הטענות של ליאור קצב" אלא הגיבה בגלי צה"ל לטענות של ליאור קצב שדיבר בגלי צה"ל.
אין המדובר פה במרדף קטנוני אחר קרדיט. הידיעה כולה מבוססת על אייטם של גלי צה"ל. מתיאור היומולדת, דרך דברי האח על הנשיא ועל בנו אריאל, שנחשד בהטרדה מילולית (מה יש שם במשפחה הזו?) ועד תגובתה של עורכת הדין. ציטוטים אחד לאחד. ומי חתום על הידיעה? "שירות ישראלי".
מקסים. "ישראלי" מבסס את התכנים שלו על כלי תקשורת אחרים. הוא "שואל" מהם את התכנים מבלי לבקש רשות, מבלי לתת קרדיט, ממש כמו אתרי האינטרנט של ראשית שנות ה-90'. שלא יהיה ספק, גם לעיתונים אחרים יש את הטריק הזה של "שירות –" אבל נראה שב"ישראלי" פיתחו את הקונספט לדרגת אומנות.
ולנושא אחר לגמרי: הגלוב מכריז על "שירות הגלוב".
תנחשו לבד מה מטרת השירות.
כתיבת תגובה