אני פותחת פיטנגו זה, חברים יקרים, כשבאמתחתי הדלה – ויש לזכור כי גודל האמתחת לא קובע, וכי אין עשן בלי אש – רשימה חבוטה של ביטויים שהם אבני דרך, מילים שנאספו בידי אנשים טובים באמצע הדרך, משפטים שנחצבו בדם יזע ודמעות, וכולם כולם, נוגעים בנימי נפשו של העם היהודי מדורי דורות שעושה לילות כימים. ביטויים אלה הם שהפכו אותנו למה שאנו, אומה חזקה לנצח נצחים, שהרי הדשא של השכן לא תמיד ירוק יותר, ולא כל הנוצץ זהב.
נו, אז נתקלתי במילון קלישאות מצוין. כמובן שעמדתי אבלה וחפוית ראש, כמו פיל בחנות חרסינה, כשנתקלתי לראשונה בביטוי "עצבני יותר מחתול בחדר מלא כסאות נדנדה" (אה?), וב"זו הדרך בה עוגיות מתפוררות" (באופן פירורי?), אבל הקלישאה ששינתה את חיי לעולמי עד היא ללא ספק "אני זקוק לעזרתך כמו שקנגורו זקוק לארנק". חיי השתנו מן הקצה אל הקצה, מינימום.
כתיבת תגובה