כצופה לא מכורה של כוכב נולד (העפתי מבט באודישנים, ונשארתי באדיקות עד הגמר), לא יכולתי להתעלם מהטקסט של עוז אלמוג בלמהנט, "דור נולד".
בחלק הראשון של הטקסט, מעלה אלמוג טיעונים שכבר שמענו וביקורת שכבר קראנו על התוכנית, כולל "ג'אנק-פוד רוחני" הצפוי, "תרבות האינסטנט" הבלתי נמנע, ו"דור של סושי בפיתה" התמוה. אבל אז מגיעות התובנות המד-הי-מות לגבי המתמודדים, וקהל הצופים של התוכנית – שלטענתו של אלמוג – חד המה. מסתבר שקוראים לנו "הדור הפוסט עדתי", ואנחנו נורא מורכבים בפשטותנו, או פשוטים במורכבותנו. כנראה שהצפייה בתוכנית מעכה לי את יכולת הבנת הנקרא.
הם קרובים לדת (בעיקר לגילויים החיצוניים והבלתי מחייבים שלה), אבל חילונים מאוד באורח חייהם (למשל, סקס חופשי ושתיית אלכוהול); הם ימניים בנטייתם הפוליטית, אך אינם מקדשים את אדמת ארץ ישראל. הפטריוטיזם שלהם אינו ניתן לערעור, אבל הם לא מעסיקים עצמם בדיונים רציניים על גורל המדינה ורחוקים משיח ההתפלצות על "אובדן הערכים". הם מסכימים שיש לשמור על "איכות הסביבה", אך זה לא מונע מהם לעשן ולחרוש את שבילי הארץ וחוץ-לארץ בטרקטורונים ורכבי שטח. השכלתם הפורמלית גבוהה בהרבה מהוריהם (בגרות, תארים אקדמיים ומקצועיים) אך בורותם מביכה. הביטלס, בוב דילן, אתניקס וזהר ארגוב יושבים בתודעתם על אותו קו גובה, ולאונרדו מעורר אצלם בעיקר אסוציאציה של צב נינג'ה, לא של אמן רנסנסי.
דברים שלא ידעתי על עצמי. טוב שיש את למהנט.
שפתם דלה ולוקה בשיבושים לשוניים, כגון החלפה בין לשון זכר ונקבה, לא רק משום שהם גדלים במערכת חינוך רדודה וכושלת, אלא משום שהיום "הכל הולך", והתביעה למשמעת עצמית, לריסון דחפים ולאיפוק היא בחזקת פגיעה בזכויות הפרט. ביקורת מחמירה (גם עניינית ובונה) נתפסת אצלם כרשעות ומביאה אותם בקלות מתמיהה לבכי תמרורים, דיכאונות והשתבללות כעוסה
וואלה. צודק. אני חייבת להפסיק עם ההשתבללות הזו.
והוא ממשיך וממשיך, ואז ממשיך עוד קצת על כמה שהם-אנחנו יפים אך ריקים, אגוצנטרים ושטוחים, רגישים מאוד אבל גם צעקנים וילדותיים, ותוך כדי חוטא בשטחיות ובזלזול בקוראיו, כשהוא כורך את כולנו בעטיפה אחת של "דור ה", ומתייג-מכליל באגרסיביות אקדמית. זו לא רדידות? אוהו.
נדמה שאלמוג הכין לעצמו תיאוריה יפה, של "דור האקס, reloaded", והוא מנסה להלביש אותה בכוח על המציאות. הפיסקה האחרונה הפילה לי את הלסת לרצפה. אילו הארות! אילו תובנות!
היכן צועדת החברה הישראלית? בנתיב הפלורליזם התרבותי, שוויון ההזדמנויות, הפרגון ההדדי ושמחת החיים, המשתקפים בתוכנית "כוכב נולד" ובכוכביה ואוהדיה הצעירים – או אולי בנתיב השטחיות, הנטייה לגוזמה, פולחן התקשורת והחומרנות, המשתקפים בהם באותה מידה? נחיה ונראה.
מוזר שלא סיים ב"יהיה טוב". מזל שאלמוג לא משתייך לדור הזה, עוד הייתי יכולה לחשוד בו בשטחיות.
כתיבת תגובה