[זהירות, פוסט ארוך ופילוסופי]
ביני ובין פרופ' שיזף רפאלי, העומד בראש המרכז לחקר חברת המידע באוניברסיטת חיפה, ישנם חילוקי דעות כמעט על כל נושא שבעולם. הויכוחים האלו מתפתחים במפגשים אליהם מזמינים את שנינו (בדרך כלל פאנלים) ולאורך השנים זה קרה לא מעט (לעתים שיזף עצמו הוא מארגן הפאנל והוא המזמין).
במפגש האחרון בינינו הצליח שיזף להדהים אותי. הוא כל כך הדהים אותי שפרסמתי על המפגש הזה מאמר בעמוד המאמרים של "ידיעות אחרונות". טרם הפרסום שלחתי את המאמר לשיזף וביקשתי את רשותו לפרסם. שיזף הסכים ללא כל בעיה. הנה הטקסט:
באחד מימי השבוע שעבר השתתפתי בכנס ובו הקראתי את משפטו הידוע של ג'יימס בויד שכתב בסוף המאה ה-19 בספרו "הניצחונות והפלאות של המאה ה-19 כי "אפשר לומר שלאור ההמצאות וההתפתחויות שהשפיעו על האנושות ועל העולם, המאה ה-19 השיגה ניצחונות ורשמה לזכותה פלאים ששווים, אם לא עולים, על כל הניצחונות וההישגים של כל המאות שקדמו לה".
אחרי שסיימתי את דבריי עלה לבמה פרופ' שיזף רפאלי, העומד בראש המרכז לחקר חברת המידע באוניברסיטת חיפה ושנחשב (ובצדק) לאחד החוקרים החריפים והמבריקים שהתברכנו בהם. הוא הביט ובי ואמר שהוא חושב שבויד צדק ושהמאה ה-19 אכן היתה מאה טובה יותר מהמאה ה-18 ושהמאה ה-20 היתה טובה יותר מהמאה ה-19. "ואל תדאג", הוא אמר לי ולקהל "המאה הבאה תהיה טובה יותר מהמאה הזו".
אינני יודע אם פרופ' רפאלי הוא אדם מאמין אבל מן הסתם הוא לא תולה את יהבו באלוהים כאשר הוא מפגין את בטחונו בטיבה של המאה הבאה. הוא תולה את יהבו בטכנולוגיה שמשתפרת ומשתכללת ומאפשרת את שיפורו של המצב האנושי.
העמדה שרפאלי מבטא היא עמדה שרבים שותפים לה. אנחנו נוהגים לומר "חשכת ימי הביניים" לעומת תקופת ה"נאורות" (שהמילה "אור" טמונה בתוכה). אנחנו מביטים כמה עשרות שנים אחורה ולא מבינים כיצד אנשים חיו בלי טלוויזיה, בלי מחשב נייד, בלי אינטרנט. אנחנו בטוחים שמצבנו רק הולך ומשתפר הודות לטכנולוגיה שמקיפה אותנו.
אלא שיש בעיה עם העמדה הזו; היא מנותקת מהמציאות ובעיקר מההיסטוריה. האומנם המאה ה-20 היתה טובה יותר מהמאה ה-19? אחת הנוכחות באולם אמרה לי "כמובן, ראה למשל את מעמד האישה". "את כמובן צודקת", עניתי לה "ומה באשר לפצצת האטום?". בשיא המהפכה התעשייתית בראשית המאה ה-19 ניצלו ילדים לעבודה במפעלים. ובמאה ה-20 לא מוכרים ילדים בדרום מזרח אסיה לתעשיית הפורנו?
במאה ה-19 העובד היה הווסל של האציל אבל לפחות בימי הביניים הווסל עבד את האדמה, היתה לו התמחות, הוא הרגיש קשור לעבודה שלו והיה גאה בה. הוא לא תפקד כבורג מכאני בתוך מפעל ענק, מזהם ורועש. הוא לא הרגיש ש"זמן זה כסף" ושאם הוא יושב על כסא הנדנדה בסוף יום העבודה ומביט בשמיים הוא "לא ממצה את הפוטנציאל הכלכלי שלו".
המאה הקרובה תהיה מאה מרתקת ומן הסתם היא תביא מהפכות ושינויים מרחיקי לכת אבל האם היא תהיה מאה "טובה יותר". ובכלל, טובה יותר למי? האם האפריקאים סבורים שהמאה ה-20 בה מתים מדי יום אלפים מאיידס טובה יותר מהמאה ה-13?
הביטחון שהטכנולוגיה תעשה לכולנו רק טוב יותר הוא ביטחון מסוכן. הטכנולוגיה לא מביאה רק טוב, היא לא תמיד מצעידה אותנו קדימה. בצדק ובדין אנחנו מאמינים בטכנולוגיה אבל אסור לה לאמונה שתהיה עיוורת.
שיזף ביקש ממני לבדוק האם הוא יכול לפרסם טור תגובה לצד הטור שלי. ביקשתי זאת מ"ידיעות אחרונות" אך לצערי זה לא הסתייע. האמת, שלא הייתי נורא מודאג. שיזף כותב כפולת עמודים במוסף G של "גלובס" ולכן הייתי בטוח שאם ירצה להגיב – יגיב. וזה בדיוק מה שקרה בסוף השבוע.
הנה עיקרי הטקסט שלו:
"בשבוע שעבר פרסם העיתונאי יובל דרור מאמר קצר ב"ידיעות אחרונות", שכותרתו "טכנולוגיה להמונים: אמונה עיוורת". בדרכו המוכשרת והרהוטה מספר יובל על ויכוח פומבי ביני לבינו, הנוגע לכיווני התפתחות עתידניים. בניגוד לעמדתי האופטימית, יובל נוטל את עמדת הפסמיסט; לדעתו, בפרספקטיבה ארוכת טווח, החיים נעשים כאן גרועים מיום ליום, או לפחות ממאה למאה. מצעד ההיסטוריה, הוא אומר, גורם לחשוב שהמצב לא משתפר, אלא נעשה יותר גרוע. ראו את החוליים של הנשק הגרעיני, כדוגמה לטכנולוגיה שיצאה מכלל שליטה. יובל מביע געגועים לחיי הווסל הפיאודלי בהשוואה לחיי העובד המודרני, ומבטל את אלה המאמינים שבאופן מצרפי הטכנולוגיה מאפשרת את שיפורו של המצב האנושי. הוא נוזף בי אישית על הנאיביות שלי, כשאני טוען שהמאה הזאת טובה מקודמתה, וסביר להניח שגם הבאה תעלה על הנוכחית.
מעניין לראות את הביקורת של יובל על "האמונה העיוורת", ואיך היא (הביקורת) או הוא (יובל) הם בסך הכל האוטופיסטיים האמיתיים, אבל ברוורס. הם אלה החובשים משקפיים ורודים, אבל הם מביטים דרכם אל העבר, במקום אל העתיד.
אני מחבר את מאמרו הנוכחי של יובל עם עמדה ארוכת ימים אחרת שלו, בגנות טוקבקים ובזכות ריסונם בערוצים הציבוריים: הטכנולוגיה, ככל, מפילה על האנושות רעות חולות. האשנבים שהיא פותחת להמונים להתבטא בצורה משולחת, הם בין הדוגמאות היותר מרגיזות של אפשרויות טכנולוגיות שמקלקלות את עולמנו. תרומתן שלילית, ויש למצוא דרך להחזיר את המצב לקדמותו, עטרה ליושנה.
אני חושב שיובל טועה.
הטקסט ממשיך אבל אני עוצר כאן. הסיבה שאני עוצר כאן היא שחוץ ממשפט אחד שבו שיזף כותב שאני נוזף בו אישית על הנאיביות שלו (ועוד חצי משפט שעליו אעמוד בהמשך), אין בטקסט הזה תיאור אחד מדויק של דעותיי. אין לי בעיה שיכתבו שאני טועה, אבל מה הטעם לכתוב שאני טועה ולהציג עמדות של מישהו אחר?
ראשית אני לא פסמיסט. אני וודאי לא טוען שהחיים נעשים גרועים מיום ליום ואף לא ממאה למאה. לא השתמשתי בנשק הגרעיני כדוגמה לטכנולוגיה שיצאה מכלל שליטה. השתמשתי בו כדוגמה לטכנולוגיה שהופעתה לא מרמזת בהכרח על שיפור מצבינו הקיומי. השאלה האם הנשק הגרעיני בשליטה או לא, כלל לא נדונה. את העובד הווסל נתתי כדוגמה לנקודה המרכזית של הטיעון שלי והיא שהטענה שהמצב משתפר ממאה למאה היא טענה בעייתית כאשר לא שואלים "משתפר עבור מי?" ו"האם תמיד משתפר?".
לא הייתי רוצה להיות ווסל. אני מעדיף להיות עובד מודרני אבל האם כל הממדים בעבודה המודרנית עדיפים על זו של הווסל? עבור אנשים רבים המאה ה-19 היתה עדיפה על המאה ה-14. האם גם עבור האינדיאנים באמריקה זו היתה מאה "טובה יותר"? אני בטוח שאם תשאלו את האנדיאנים, הם לא כל כך יתפעלו מהמאה ה-19 וממה שהיא עשתה להם. הם יעדיפו לחזור למאה ה-14.
אחת הבעיות שלי עם הגישה שלו היא שהיא א-היסטורית. נראה כאילו שיזף לא מאמין בהיסטוריה ולא חושב שבאמת אפשר ללמוד ממנה משהו ואם אפשר כבר ללמוד ממנה משהו הרי שהיא תמיד מבשרת טובות. הנטייה של שיזף להתעלם מההיסטוריה באה לידי ביטוי גם בפסקה האחרונה שלו בה הוא מדבר על "עמדתי ארוכת הימים בגנות הטוקבקים".
את המאמר "הקולוסיאום החדש" פרסמתי בדיוק לפני שלוש שנים; ביולי 2003. אני לא יודע אם אתם זוכרים את התקופה ההיא (נראה ששיזף שכח) אבל לפני שלוש שנים כל אתרי החדשות (למעט Ynet כמדומני) לא צינזרו טוקבקים בכלל. הטוקבקים עלו ואם היו בעייתיים הם נמחקו בדיעבד. גם החלטות למחוק היו נדירות כיוון שטוקבק היה הדרך של אתר חדשות להראות "כמה גדול יש לו". היום המצב שונה לחלוטין. היום אין אתר חדשות אחד (!) שמאפשר להעלות טוקבק ללא סינון. הייתי רוצה לטעון שזה בגלל המאמר שלי (שפורסם בתקופה שבה אף אחד לא ממש העז לכתוב נגד ההתלהמות המטורפת שהיתה בטוקבקים – וגם אני שילמתי מחיר על הטקסט ההוא), אבל לצערי אני לא יכול לעשות זאת. אני כן יכול לטעון שהמצב השתנה תהיה הסיבה אשר תהיה.
שיזף מעדיף להציג אותי כבעל עמדה השוללת טוקבקים (ומוסיף חצי משפט על כך שאני בעד "ריסונם") בעוד שהעמדה שלי יותר עמוקה מכך: היא שוללת טוקבקים שנכנסים ללא כל סינון, ללא כל ביקורת. היא רואה בטוקבקים שמאפשרים לכל דיכפין לפרסם תגובה נוסח: "זהבה גלאון היא חתיכת זונה אוכלת בתחת" (וכן, היה טוקבק כזה באותה התקופה) כמי שתורמים תרומה שלילית לשיח. לשמחתי, כל אתרי החדשות בישראל ללא יוצא מן הכלל הצטרפו לעמדה שלי (ואפילו ולווט).
ובכלל, אם הייתי מתנגד לטוקבקים הייתי מיישם את השקפת העולם הזו כאן, בגלוב. תחת זאת, בגלוב כל אחד יכול להגיב – עד שזה מגיע לטרולים. אני חושב שבגלל המדיניות הזו, הגלוב רושם לזכותו מיעוט טרולים (באופן יחסי) והטרול שממש הרגיז אותנו, הפך ברבות הימים ל"טרול מחמד". שיזף לוקח את העמדה שלי שהוצגה לפני שלוש שנים, מחלץ אותה מהקונטקסט ההיסטורי שלה ומציג אותה בהשוואה להיום, בהשוואה למחר. כל סטודנט שנה ראשונה בחוג להיסטוריה יודע שלא עושים כזה דבר, אבל כזכור, היסטוריה היא לפסימיסטים.
והנה עוד בעיה שיש לי עם הטיעונים של שיזף: הם חסרי פרובלמטיקה ובאופן כללי נמנעים מביקורת. ויקיפידה זה דבר טוב. נקודה. יש בעיות? הו, נו באמת, תפסיקו להציק. גם במאמר האחרון שלו, דוחה שיזף את הטיעון שהיו טעויות באחד הערכים בטענה שבאנציקלופדיות אמיתיות אין בכלל את הערך שלכאורה התגלו בו טעויות בויקיפדיה. זה כמובן נכון – אבל האם זה אומר שמשום כך אין לדבר על הבעיות במודל ויקי? האם זה אומר שצריך לבטל אותן במשיכת כתף רק כי האלטרנטיבה גרועה יותר? מהיכרותי עם שיזף אני יודע שכאשר הוא רוצה הוא יודע להיות ביקורתי. האמא של הביקורתי. למרות זאת, כאשר הוא מדבר על הנושאים הקרובים לליבו, הוא מעדיף להצניע אותה.
אם לסכם, העמדה שלי מורכבת יותר מהדרך שבה שיזף מייצג אותה. היא מכירה בערך הטכנולוגיה והתרומה שלה לאנושות אך באותה הנשימה שואלת – מה הפסדנו? האם תמיד הרווחנו?
בהחלט יכול להיות שאני טועה, ואשמח אם שיזף (או מישהו אחר) יסביר לי היכן, אבל כאשר הוא עושה זאת, שיתייחס בבקשה לטיעונים שלי ולא של בובת קש.
עדכון: "גלובס" העלו את המאמר המלא של פרופ' רפאלי.
כתיבת תגובה