12 ספרים למתעניינים בטכנולוגיה (חלק ג')

בשנים האחרונות, בעיקר בשנתיים האחרונות, מדברים יותר ויותר על הרגע הזה שבו המכונות ישתלטו על הכל, שבו לבני האדם לא תהיה עבודה וכולנו נתמודד עם אוטומציה מלאה.

לוק מאן אומר: בולשיט. כאשר מסתכלים על הרעיונות של "אוטומציה מלאה", הוא אומר, מגלים שמאחורי כל האוטומציה הזו יש הרבה מאוד אנשים, מגלים שאי אפשר באמת לעשות אוטומוציה מלאה, לא בכל מקום, לא בכל מקרה, לא תמיד. זה טיעון מעניין ברמה התיאורטית ומעניין עוד יותר ברמה הפרקטית: האם אנחנו צריכים לפחד מאוטומציה מלאה או שמא מדובר במיתוס?

מהפכת הבינה המלאכותית שאנחנו חיים בתוכה מורכבת משני מרכיבים : תוכנה (הקוד) וחומרה (השבבים). סביב השבבים מתנהלת מלחמה. זו אמנם מלחמה קרה אבל היא מלחמה לכל דבר והיא מתנהלת בעיקר בין ארה"ב לסין.

כריס מילר עושה בספר שלו את הבלתי ייאמן: הוא לוקח נושא לכאורה יבש ומצליח להסביר עד כמה הוא מסעיר ומרתק, עד כמה המאבק על פיתוח שבבים מתקדמים או רכישתם הוא מאבק יצרי, אלים ואסטרטגי עבור שתי מעצמות-העל, שתיהן מאמינות, במידה רבה של צדק, שמי שישלוט על השבבים, ישלוט בעולם של מחר.

עמק הסיליקון יודע לייצר מנכ"לים שערורייתיים אבל רק מעטים מתקרבים לקרסוליה של אליזבת' הולמס, המנכ"לית והמייסדת של ת'ארנוס, חברה שהתיימרה לבצע מהפכה בעולם הבריאות ובדיקות הדם.

מי שלא מכיר את הסיפור עומד לצלול לתוך עולם הזוי של שקרים והפרזות. מי שכן מכיר את הסיפור יגלה במהלך קריאת הספר שהוא רק חשב שהוא מכיר אותו. זה סיפור על יזמים, על טכנולוגיה ושקרים וכיצד, לפעמים, הם נפגשים.

ספוילר: אליזבת' הולמס מבלה בימים האלו בכלא לאחר שנשלחה לשם לתקופה של יותר מ-11 שנים.

ספר שני שעוסק בחברה שערורייתית הוא זה של עיתונאי "הניו-יורק טיימס", מייק אייזק שמספר את סיפורה של Uber. גם במקרה הזה, הסיפור של החברה, לפחות בראשית דרכה, הוא הסיפור של המייסד שלה, טראוויס קלניק. זה סיפור על האישיות הגרנדיוזית שלו, האגו המנופח שלו והאמביציה הבלתי נשלטת שלו.

אחד הדברים המעניינים שאפשר ללמוד מהספר הזה הוא עד כמה תרבות ארגונית היא דבר חשוב ועד כמה תרבות ארגונית מקולקלת, ברוטאלית ושובניסיטית, כזו שמצפצפת לא רק על החוקים אלא גם על העובדים, הורגת חברות מבפנים.

במשך תקופה ארוכה התרחקתי מאייזק אסימוב כי משום מה היה נדמה לי שהוא כותב "מדע בדיוני קשה", מהסוג שאני לא ממש מתחבר אליו. חתיכת טעות. אסימוב הוא כותב מבריק, נגיש ומרתק.

אפשר, כמובן, להמליץ על אינסוף ספרים של אסימוב אבל אני אהבתי במיוחד את אסופת הסיפורים הקצרים שלו שנכתבו בין השנים 1939-1977 ושקובצו תחת מטריה אחת בשנת 1982. חלקם מדהימים ממש. כמה מהם מתארים את העולם שאליו אנחנו צועדים בימים אלו וכולם חכמים ומעוררי מחשבה. אם בא לכם לחשוב על האופן שבו רובוטים ישתלבו בעולם שלנו הרי שהקובץ המקסים הזה הוא דרך נפלאה.

אם כבר אנחנו במדע בדיוני, אז הנה סדרה שלפני כמה שנים משכה אותי חזק לתוך הז'אנר: "יומני הרובוט הרצחן". הספר הראשון בסדרה, שהכריכה שלו מוצגת כאן, פורסם ב-2017 ומאז פורסמו שישה ספרים נוספים, כולם הפכו לרבי-מכר, את כולם בלעתי בתוך כמה ימים.

הסדרה עוסקת ברובוט רצחני שפורץ למערכת הניהול שלו כך שהוא יכול להשתחרר מהשליטה האנושית המעיקה. הוא עדיין ממשיך לעבוד עבור בני האדם, אבל עכשיו יש לו קצת יותר בחירה. רוב הספרים בסדרה הם מצחיקים, מותחים ולפחות בעיניי, ממש מוצלחים.

הספר החדש ביותר ברשימה הוא זה של הפסיכולוג החברתי ג'ונתן היידט, שהפך לרב-מכר כמעט ברגע שיצא לאור ונחשב לאחד הספרים המשפיעים ביותר של השנה – גם מבחינה תקשורתית וגם מבחינה ההשפעה שלהם על רגולטורים ומקבלי החלטות בארה"ב.

היידט מנסה צולל לתוך אינספור נתונים בנוגע למצבם הנפשי של צעירים וצעירות ברחבי ארה"ב, ולפעמים גם ברחבי העולם, ומנסה להבין מה השתנה (לרעה, לרעה מאוד) בראשית העשור השני של המאה ה-21. הוא יוצא משם עם תשובה ברורה: מה שהשתנה זה שהאלגוריתמים של המדיה החברתית – פייסבוק, אינטסגרם, טוויטר ואחרים – לקחו שליטה ויחד איתם לקחו את הבריאות הנפשית של האמריקאים.

ספר שהוא לקלאסיקה בתחום של STS (מדע, טכנולוגיה וחברה). רות שוורץ-כוואן מתמקדת בטכנולוגיות ביתיות כמעט בנאליות: במכונת כביסה, תנור, מגהץ. הטכנולוגיות האלו שווקו לנשים עם הבטחה: "באמצעות הטכנולוגיות החדשות תוכלי לעבוד הרבה פחות קשה בהשוואה, נניח, לסבתא שלך. הטכנולוגיות האלו, ישחררו אותך".

אבל במהלך הספר אנחנו מגלים שמה שקורה בפועל הוא בדיוק ההפך: הנשים לא עובדות פחות אלא דווקא יותר והגדג'טים החדשים לא משחררים אותן מעבודה אלא מעמיסים עליהן יותר עבודה. מי שמשתחרר מהעבודה הם דווקא הילדים והגברים.

טים וו הוא פרופסור למשפטים מאוניברסיטת קולומביה. כבר בשנת 2003 הוא תבע את אחד המונחים הכי חשובים בתחום הרגולציה: "ניטראליות הרשת". הספר הזה משנת 2010, הוא אחד הספרים הראשונים שתיארו כיצד האינטרנט נפלה לידיהם של מונופולים וכיצד שטף המידע, שבעבר נע בחופשיות, עובר בהדרגה לשליטתן של החברות האלו.

נדמה לי שהטיעונים שמופיעים בספר הם אלו שדחפו את ביידן למנות אותו את וו כיועץ מיוחד בנושאי מדיניות תחרות, אם כי אני לא בטוח עד כמה השפעתו היתה גדולה.

אם אנחנו כבר מדברים על ספרים שעוסקים באחיזת החנק של ענקיות הטכנולוגיה על הכלכלה ועל השווקים היצירתיים, הרי שהספר הזה של רבקה גיבלין וקורי דוקטרו, הוא אחד המוצלחים שבהם.

השניים מתארים כיצד ענקיות הטכנולוגיה משתמשות בכוח שלהן כדי "לחנוק" את השווקים, כיצד הם עושים הכל כדי למנוע תחרות חופשית ואז מתעלקים על המוכרים ועל הקונים, על היוצרים והצרכנים תוך שהם גובים מהם מחירים גבוהים. זה ספר מוצלח עבור אלו שחושבים שגוגל לא גובה מאיתנו כסף, שחושבים שאת הכל אנחנו מקבלים ממנה בחינם.

הספר הזה הוא פנינה אמיתית. אוגיבלין נולדה למשפחה נוצרית אדוקה, אבל כאשר הפכה לאישה צעירה היא נתקלה בספר של ריי קורצווייל, "עידן המכונות החושבות" והוא שינה עולמה, אם כי לא באופן שאולי אפשר היה לצפות. אוגיבלין מתארת עד כמה הטקסט של קורצוויל נכתב כמו טקסט דתי, עד כמה תנועת הפוסט-הומניזם מדברת במונחים דתיים, עד הטיעונים של קורצוויל הזכירו לה את הטענות שהופיעו בכתבי הקודש שעליהם גדלה.

זה ספר עדין ומרגש שעוסק בשאלות של משמעות בעידן של טכנולוגיה מתקדמת ובינה מלאכותית. הוא כתוב נפלא.

הפרק השמיני בעונה הראשונה של "סערה מושלמת" עסק במבחן ה-IQ. כדי להבין מה הסיפור של המבחן הזה קראתי את הספר של סטיבן מרדוק שמתאר את ההיסטוריה שלו. בזמנו מבחן ה-IQ נחשב לטכניקה חדשנית שבאמצעותה ניתן לחדור אל מוחו של האדם ולצאת ממנו עם מספר, מספר שמתאר מהי רמת האינטליגנציה שלו.

מי שלא האזין לפרק הזה מוזמן לעשות את זה ומי שרוצה להעמיק בהיסטוריה של המבחן, מוזמן לקרוא את הספר של מרדוק שמראה מה קורה כאשר טכנולוגיה, אידיאולוגיה חברתית (גזענית) ומדע, נפגשים – או לפחות מה קרה כשהם נפגשו בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20.