כמה שבועות לאחר פרוץ המלחמה פנה אליי פרופ' יורם הרפז ובפיו בקשה: אני רוצה להוציא לאור ספר, הוא אמר לי, ספר שיארח מגוון כותבים מדיסיפלינות שונות שיכתבו על השפעת המלחמה על החינוך והשפעת החינוך על המלחמה. הוא יקרא, בפשטות, "חינוך במלחמה".
בספר שפרופ' הרפז תכנן יש שלושה שערים: הראשון כולל תיאורים ותובנות של מנהיגי חינוך שהשתתפו בהקמת מסגרות חינוך למפוני הנגב המערבי. השני כולל מחקרים בנוגע להיבטים היסטוריים, תקשורתיים, פסיכולוגים, סוציולוגיים ופדגוגיים של חינוך ומלחמה והשלישי, שער ה"הגות", עוסק בהיבטים שונים של החברה, התרבות והחינוך בצל המלחמה.
אני התבקשתי לכתוב לשער השני, שער המחקר, ולהתמקד בצורה החדשה, הכל כך שונה בהשוואה למלחמות קודמות, שבה מבוגרים ובעיקר ילדים נחשפו למלחמה ולתוצאותיה הקשות: באופן מיידי, מהיר, גרפי, בלתי מסונן – באמצעות פלטפורמות המדיה החברתית. החלפת המתווכים הישנים – העיתון, הרדיו, הטלוויזיה – למתווכים חדשים – טוויטר, טיקטוק, טלגרם – כך אני טוען, היא לא (רק) ענייין טכני; היא משפיעה על תפיסת המציאות שלנו.
אתמול קיבלתי עותק מהספר. כמו ספרים אחרים שנכתבו אחרי השבת השחורה, גם הספר הזה מכיל בתוכו טקסטים שוברי לב.
כתיבת תגובה