בוקר אחד התעוררה קייטי על רצפת חדרה והתבוננה במקק שטיפס על כף רגלה החשופה. באותו רגע, היא איבדה כל מושג ביחס למי שהיא, למה שהיא, למקום בו היא נמצאת. מאוחר יותר היא סיפרה שהתעוררה למצב הבסיסי, הקורן והמאוחד של ההוויה. כמו מאסטרים רוחניים גדולים ממסורות רבות, חשה קייטי בבהירות שהגיעה לקץ הבלבול והסבל.
(שי טובלי מספר על רגע ההארה של המורה הרוחנית ביירון קייטי)
פפפףףף, אם כל פעם שמקק היה מטפס לי על הרגל היתה לי הארה, הייתי יכול להאיר את כל פתח-תקווה.
שבהתחשב בעובדה שמדובר בעיר לא קיימת שכל תכליתה לכסות על מפעל גרעיני זו לא נראית לי כזו אטרקציה. לא, יור"י האהוב, זה היה ניסיון יפה, אבל אתה אינך מואר.
סליחה? אני לא מואר?!
how dare ya?
במחשבה שניה אני יכולה לדמיין איך העצבים שלך, אם נחבר אותך לשקע ביום טוב במיוחד, יצליחו להאיר את כל איזור המרכז רבתי.
מה עושה מי שכבר עשה הדברה?
חבל, דווקא היתה באה לי טוב איזה הארה בשלב הזה 😐
אני הייתי מגיעה לקץ הבלבול והסבל פשוט ע"י מעבר דירה. כמה אידיוטי מצידי.
אגב, שמעתם על מישהי שראתה מקק על הרגל ולא התחילה לצרוח כמו מטורפת?
מסתבר שהתופעה של הארה ע"י ג'וקים היא יותר נפוצה ממה שחשבנו:
http://www.chronarchy.com/essays/chaos/cockroach-enlight.html
אני אחשוב על זה בפעם הבאה שאני אשלח את הנעל שלי להתעופף אל עברם.
אני הוארתי בלילה בעזרת נחיל יתושות צמא דם.
מעניין מה היא (לא את, תמר) שתתה בלילה הקודם וכמה.
אמא שלי סחבה את אבא שלי ליום סדנא של ביירון קייטי הזאת בסוף השבוע האחרון.
כצפוי, היא התלהבה, הוא נרדם.
למה לא מעניין מה אני שתיתי?
(מוחה דמעה)
אגב, בבסיס ה"תורה" שלה (עפ"י התרשמות שלי, כמובן) הרעיון שלא יזיק לאנשים לחשוב קצת.
מה שנשמע הגיוני (וכמובן סותר אחרים), אבל על גבי זה מולבש רובד עבה מאוד של ניו-אייג' בגרוש.
קצת עצוב בעיניי שכדי שאנשים יחשבו בהיגיון צריך לעטוף להם את זה בעטיפה צבעונית (ומוארת) כדי שיהיה להם קל לעכל את זה.
הקטע הוא שכמו בחבילה עוברת, כשמורידים את כל העטיפות מגלים מחק. שימושי – אבל לא מאוד.
תמר – זה היה ניו-אייג'י?
אולי בזמן שהמקק טייל לקייטי על הרגל, רסס בעלה בהיסטריה את החדר ב-K600. כמות גדולה מדי של חמר הדברה עשוייה לגרום לדברים מוזרים…
כשאני מתעורר על הרצפה של החדר שלי זה לרוב זה קורה אחרי לילה של ה-מ-ו-ן אלכוהול.
אחרי לילה כזה גם אני בדרך כלל מאבד כל מושג ביחס למי אני, מה אני ואיפה אני נמצא.
חשוב לי שתדעו שמכל הסיפור הזה, בלילה חלמתי שמטפסים עלי מקקים (גדולים ומעופפים) אבל לא נהייתי מואר, רק שיכור.
שזה יכול להיחשב כסוג של הארה בתרבויות מסוימות.
omeran – נראה לי שהייתה לך ילדות עשוקה. בטח גם קנו לך סוודרים ליומולדת.
עמית – למה להפריע למטאפורה מוצלחת?
חוץ מזה, זה לא היה בימי הולדת שלי, אלא כאלה שהשתתפתי בהם.
משחק דבילי.
להאיר את מה? פתח תקווה??
כתיבת תגובה