לפני כמה שנים נקלעתי כמעט במקרה לבית קברות בברלין וגיליתי שקבור בו הרברט מרקוזה לו הקדשתי כמה שיעורים בסמינר המצטיינים שאותו העברתי. למעשה זה בית קברות של אנשי תרבות נוספים. גם פרידריך הגל קבור בו, גם ברטולט ברכט. כשסיפרתי את הסיפור הזה לסטודנטים שלי אמרתי להם "כל הסילבוס שלנו קבור שם!". כולנו צחקנו.
זה מצחיק כי האנשים האלו, מרקוזה, הגל, ברכט, הם אנשים שחיו ומתו לפני תקופתנו אבל מה עושים עם אנשים שהם חלק מהסילבוס, שהם נכס צאן-ברזל אינטלקטואלי, אנשים שהקדשת להם פרק בסקירת הספרות בעבודת הדוקטורט שלך. מה עושים כאשר יצא לך לשמוע אותם בכנס, בהרצאה, מה עושים כאשר הם מתים? זה כבר פחות מצחיק ויותר שובר-לב.
ברונו לאטור היה סוציולוג, אנתרופולוג ופילוסוף צרפתי ורק במהלך סוף השבוע האחרון גיליתי שהוא מת לפני כשבועיים. הוא אחד האנשים החשובים בדיסציפלינה שבה התאהבתי, שנקראת "מדע, טכנולוגיה וחברה", ולמרות שכמעט ולא השתמשתי בתיאוריה שלו בעבודת הדוקטורט שלי, אי אפשר היה שלא להתפעל מהמקוריות שלה, מהתנופה והתעוזה שלה ומההשפעה האינטלקטואלית שלה.
לאטור ושותפיו פיתחו גישה המכונה Actor-Network Theory או בקיצור ANT, שממוטטת את ההפרדה בין "סוכנים אנושיים" ל"סוכנים לא אנושיים". תחת זאת, טען לאטור, העולם מורכב מרשתות שבתוכן פועלים במשותף סוכנים מכל מיני סוגים.
בעבודת הדוקטורט שלי כתבתי:
בספרו על לואי פסטר, התייחס לאטור אל מצעי תרביות הבקטריות ואל החוואים (אותם היה צריך לשכנע כי יש צורך בתהליך הפיסטור) כשחקנים בעלי השפעה שווה. (מישל) קאלון תיאר את הדרך בה ניסו דייגים ומדענים לביית צדפות ובמהלכו נותחו הסוכנים האנושיים לצד הצדפות והשחפים תוך דגש על שימוש באותו מילון מונחים. במקרה אחר הכניס (מייקל) לואו לרשימת השחקנים הרלוונטיים את "האוקיינוס", "זרמי המים" ו"הרוח".
העבודות האלו זכו לביקורות נוקבות. רבים טענו שהמתודה של לאטור בלתי יעילה, מבלבלת ושגויה ושהיא מעניקה לסוכנים טכנולוגיים או "לא-אנושיים" מעמד אונטולוגי הדומה למעמד שניתן להם בדטרמיניזם הטכנולוגי.
אם לומר את האמת, גם אני מצאתי את ANT כתיאוריה שקשה להבין אותה או ליישם אותה. היא נראתה לי יותר כתרגיל אינטלקטואלי מאשר משהו שניתן להשתמש בו. לזכותו של לאטור ייאמר שהוא עצמו כתב ש-ANT אינה מוצלחת כמסגרת תיאורטית. "מלכותי תמורת מסגרת תיאורטית! מאוד מרגש", הוא מצטט את עצמו באחד מספריו – האהוב עליי ביותר – בשיחה (דמיונית, כך נדמה לי) שניהל עם סטודנט מיואש. "אני מבין את המצוקה שלך אבל לא, ANT היא חסרת תועלת לשם כך".
גם הניסיון ללמד אותה קשה – הן למי שמלמד אותה והן למי שמנסה להבין אותה. זה לא בגלל שהתיאוריה עצמה קשה אלא בגלל שנקודת המוצא שלה שוברת מוסכמות רבות שאנחנו מתייחסים אליהן כמובנות מאליהן.
הנה דוגמה מוצלחת שמוצגת במאמר שהופיע ב-AEON, ממנו למדתי שלאטור מת.
על פי לאטור לעובדות מדעיות יש "קריירה". למשל, בשלב מסוים אזבסט נחשב חומר בטוח, בלתי מזיק, יציב ושאינו נדלק ומשום כך היה חומר מבוקש בעולם הבנייה; הוא הפך לחלק מהעולם שלנו. אבל עובדת היותו חומר בטוח התנגשה עם עובדות חדשות שהגיעו מעולם הרפואה ושהראו את הקשר בינו ובין סוג מסוים של סרטן. תעשיות שמייצרת אזבסט נתבעו ואז בבית המשפט העובדות השונות התגוששו עד שבסופו של דבר עובדה אחת ניצחה וקורבנות האזבסט זכו לפיצויים. האזבסט הודר מהעולם.
הדוגמה הזו ממחישה לא רק איך "עובדות באות לעולם" ומה התפקיד של פוליטיקה וכוח בתוך התהליך המדעי שמציג את עצמו כתהליך ניטרלי ואובייקטיבי שבמהלכו עובדות "מתגלות" (בעוד שבפועל הוא תהליך דינאמי שבו עובדות משתנות, נבנות ומובנות) אלא גם שבתהליך לקחו חלק הרבה מאוד אנשים, ארגונים ומערכות וגם האזבסט עצמו; הוא היה אחד השחקנים.
אני יודע, זה נשמע מוזר, ANT היא תיאוריה מעט מוזרה ולימים לאטור עצמו יטען שהבעיה עם Actor-Network Theory היא המילה Actor, המילה Network והמקף שמחבר ביניהן. ועדיין, היא רחוקה מלהיות חסרת תועלת. כחלק מפיתוח התיאוריה, פותח מילון מונחים חדשים – שבעיניי היה מאוד שימושי – ביחס לאופן שבו דברים מתרחשים בשדה ההבניה החברתית.
ברונו לאטור היה תיאורטיקן יוצא דופן ורב תחומי ובאופן מעט מוזר – בכל זאת, זה לא שהכרנו – הידיעה על מותו, ממש העציבה אותי.
כתיבת תגובה