לפני שבוע בדיוק התלוננתי על כך שאני לא מצליח להתחבר ל-WiFi בבר-אילן.
ובכן, חלף שבוע והחלטתי לפצח את התעלומה. התעלומה היא שבחלק מסוים באוניברסיטה יש רשת אלחוטית שנקראת "בר-אילן פיילוט" והרשת מאפשרת לך להתחבר אליה אך לא מקצה לך כתובת IP ולכן לא ניתן לגלוש.
ובכן, לאחר שפניתי לספרנית בספרייה הראשית והיא לא ידעה מה לעשות, פניתי למזכירת החוג.
גם היא לא ידעה מה לעשות.
היא הפנתה אותי למחלקת המחשבים של האוניברסיטה.
פניתי למחלקת המחשבים של האוניברסיטה ובה נאמר לי שאני צריך לפנות לספריית מדעי החברה.
פניתי לספריית מדעי החברה.
הספרנית שאלה אותי "יש לך מחשב נייד?".
אמרתי: "כן".
אמרה לי: "תביא".
הבאתי.
אמרה לי: "הנה תקליטור והוראות התקנה, תתקין".
לקחתי.
הדיסק הוא התקנה לתוכנת e-Token.
התקנתי.
ואז כאשר רציתי להתחבר לרשת הסתבר שאני לא יכול.
צריך סיסמה והסיסמה באה עם Token (שזה מין שפרינקיק UBS כזה שצריך לתקוע אותו במחשב).
חזרתי לספרנית: "אני צריך שפרינקיק", אמרתי לה (לא ממש במילים אלו כי אני לא בטוח ש"שפרינקיק" היא מילה מוכרת מחוץ למוח שלי).
אמרה: "תביא תעודת סטודנט".
הבאתי.
סרקה את התעודה עם מכשיר כזה של ברקודים.
"כתוב פה שאתה סטודנט BA שסיים את הלימודים לפני חודשיים", אמרה.
"אני סטודנט PhD ויש לי לפחות עוד שנתיים", אמרתי.
"המממ", היא אמרה.
"המממ", עניתי.
"המממ", היא אמרה והוסיפה "אני אתן לך את השפרינקיק USB אבל אתה חייב לטפל בזה".
"בטח, בטח", אמרתי לה.
היא פתחה המגירה והוציאה שפרינקיק שמוצמדת אליו חתיכת פלסטיק כזו ועליה כתובה סיסמה.
אמרתי: "תודה".
תקעתי את השפרינקיק ב-USB והקלדתי את הסיסמה שמוצמדת לשפרינקיק.
לא עבד.
אמרתי לה: "לא עובד".
אמרה לי: "אהה, ברור".
פתחה ספר קודים כזה, מהסוג שהאמריקאים משתמשים בו כאשר הם רוצים לשגר פצצת אטום.
אמרה לי: "מה כתוב על הפלסטיק שמוצמד לשפרינקיק?".
אמרתי לה: grass04
הסתכלה בספר הקודים, דפדפה דפדפה, לקחה פתק צהוב ועליו רשמה מספר בין 6 ספרות.
"זו הסיסמה", היא אמרה .
הקלדתי את הסיסמה.
זה עבד.
אבל אז כבר הייתי חייב ללכת לשיעור.
הוצאתי את השפרינקיק, קיבלתי את תעודת הסטודנט שלי חזרה והבנתי שבפעם הבאה שיבוא לי לגלוש דרך ה-WiFi של אוניברסיטת בר-אילן, אעדיף להוציא לעצמי את הטחול.
נראה לי יותר כיף.
כתיבת תגובה