צפון איטליה – מסקנות, הערות ועצות

בפעם השניה בתולדות משפחת דרור, אספנו אשתי ואני את בנות המשפחה (גילאי 15, 11 ו-7) ויצאנו לחופשה משותפת בחו"ל (את הדיווח על החופשה הראשונה ביער השחור שבגרמניה אפשר למצוא כאן. הדיווח הזה חוזר לאותן הנקודות שהעליתי לפני שנה, משנה, מוריד ומוסיף כמה נקודות חדשות).

היעד הנבחר: צפון איטליה; אגם גארדה והדולמיטים
הזמן: שמונה ימים (השבוע הראשון של אוגוסט 2015).
המקום שבו ישנו: Lazise (אגם גארדה) ו-Vigo di Fassa (דולמיטים).

להלן כמה הערות, מסקנות, אבחנות, הצעות ומחשבות בעקבות האירוע המכונן. מכיוון שיש הרבה כאלו, סביר להניח שאעדכן את הפוסט ברגע שאזכר בעוד אחת, ועוד אחת, ועוד אחת. זו גם הסיבה שהפוסט אינו מסודר לפי סדר חשיבות או סדר אחר. אם אתם מכירים מישהו שחושב לצאת לטיול באזור – אתם מוזמנים להעביר לו קישור לפוסט הזה.

1. בישראל חם באיטליה חם יותר. זו אולי הנקודה החשובה ביותר כיוון שהיא צבעה את כל הטיול שלנו. קשה מאוד לתכנן טיול (שעובדים עליו חודשים מראש) ולפגוע במזג אוויר אידאלי. זה גם עניין של מזל. זאת ועוד, צפון איטליה אמור להיות אזור קריר יותר בהשוואה לדרום איטליה ואם בזה לא די, יום לפני שהגענו לשם האזור היה שטוף גשם. ואולם בשבוע שאנחנו היינו באזור הטמפרטורה הממוצעת עמדה על 37 מעלות כאשר אפקטיבית, בתוספת לחות, שחינו בתוך אוויר שהחזיק בין 43-46 מעלות. התוצאה היתה מחורבנת למדי. נסו לדמיין מזג אוויר המחבר את אילת עם הכנרת בתחילת אוגוסט ותבינו במה מדובר. אפשר לדבר כמה שרוצים על כך שלא צריך לתת למזג אוויר להכתיב לך את הטיול אבל בפועל מי שאומר את זה סתם מבלף. מזג אוויר קובע. משום כך, כמעט ולא היתה פעילות אחת שתוכננה מראש שבוצעה בפועל. על האגם אפשר היה לראות אירופאים משתזפים כאשר מד החום הראה 45 מעלות. יותר מאוחר פגשנו אותם, גזרים אנושיים שעומדים לבלות במחלקה האונקולוגית בעוד כמה שנים. אמנם בדולמיטים היה קריר יותר (32-34 מעלות במהלך היום, 20-22 בלילה) ועדיין, גם שם היה חם. המסקנה שלנו ברורה: לא עוד נסיעה לאזורים מהסוג הזה בתקופה הזו של השנה. מי שנוסע לאזור גארדה בחודש אוגוסט, עושה, לדעתי, טעות.

אגם גארדה בפוזה אופיינית

2. ירוק בלי סוף. בעיקר בדולמיטים. הנופים מטמטמים ממש. אפשר לבלוע אותם וזה לא מספיק לך. בחלק מהאזורים ברור לך שאתה רואה ירוק בגוון שלא תראה בארץ ולא משנה כמה ישקו. פעילות אהובה במיוחד על הבנות היתה לעצור בצד הדרך ופשוט לרוץ בדשא הגבוה ואז לחזור לאוטו; זה עד כדי כך מפתה. בעוד שאזור גארדה מדגדג לך מוכר איכשהו מהנופים בארץ, הדולמיטים הם משהו אחר לגמרי. המחשבה על מה שקורה שם בחורף כאשר האזור מושלג גורמת לך להוריק מקנאה.

ירוק: לא נעשתה שום מניפולציית פוטושופ בתמונה. כך זה נראה. עם הצבעים האלו.

3. ארוחת צהריים? הצחקתם אותי. לצד מזג האוויר, הנטייה של האיטלקים לסגור הכל בצהריים היא מעיקה ממש כאשר אתה תייר (מן הסתם היא הרבה יותר נעימה כתושב וכעובד). איתור מקום שבו ניתן לאכול בשעות הצהריים הוא פשוט משימה בלתי אפשרית. כמעט הכל סגור. התוצאה היא שדחינו את ארוחת הצהריים לסביבות 5-6 וזו הפכה לצוערב שבדרך כלל סגרה את היום.
4. קניות בסופרמרקט – סופר זולות. את חווית Lidl כבר הכרנו משנה שעברה ועדיין היא חוויה מתסכלת. פעם אחר פעם חשבנו שאנחנו עומדים לקבל חשבון מהסרטים ופעם אחר פעם יצאנו עם פחות מ-40 יורו ולא משנה מה עשינו וכמה קנינו. בחלק מהמקרים, כמובן, יצאנו עם 15-16 יורו (60-70 שקל) כאשר בסל הקניות שלנו מוצרים שכל אחד מהם עולה בארץ עשרות רבות של שקלים (מישהו אמר סלמון?). באחת מארוחות הבוקר שלנו הלכתי למאפיה. קניתי לחם גדול וחם, חמש לחמניות גדולות ושני קורסונים גדולים משוקולד. יצאתי משם עם חשבון של 4 יורו. לא להרוג מישהו?
5. פפ"ג. האוכל האיטלקי הרבה יותר מוכר לנו מהאוכל הגרמני. ועדיין, אחרי כמה ימים הוא נמאס אפילו עלינו. השילוב של פיצה, פסטה וגלידה (פפ"ג) נמצא בכל מקום ובכל מסעדה ואחרי כמה ימים של תזונה מבוססת בצק, המשפחה זעקה לכמה ירקות. באחד מהימים אשתי הזמינה "סלט עגבניות" וקיבלה בקערית עגבניה אחת, חתוכה. איטלקים; לא תמות מהם? שלא תבינו לא נכון: הפיצות ברובן מעולות, הפסטות נהדרות והגלידות, לפחות חלקן, מעלפות. ועדיין – בפעם הראשונה זה מגניב, בפעם השניה זה ממש מגניב אבל בפעם העשירית? חלאס. בכל הטיול לא נתקלנו במסעדה ממטבח אחר: סיני, יפני, הודי, אמריקאי – משהו אחר. כלום.

מאחורי הגלידה הזו מסתתרת ילדה שצפתה באחותה בולעת את הגלידה הזו בתוך חמש דקות

6. אירוח מהסרטים. אחרי ארבעה ימים של איך לפעמים בגארדה, עלינו לדולמיטים. התארחנו במקום שנקרא MASON LA ZONDRA. המארחת, אישה צעירה בשם איריס, קיבלה אותנו במאור פנים והסבירה לנו שהגענו ביום מיוחד: המשפחה שלה, שהיא בעלת בית הדירות (שכולו מעוטר בלבבות מבחוץ ובתוך החדרים) מזמינה היום את האורחים לארוחת ערב: אבא שלה מכין פולנטה (שמימית), יש גם מרק עדשים עם בשר (מעולללה!), יש סטייקים שהאורחים מביאים ועושים על האש ולקינוח היא הכינה שטרודל תפוחים (סוף הדרך). זו היתה הארוחה הכי טעימה שלנו בכל הטיול ופשוט הפתעה מהסרטים. היא הציעה לנו להתכבד מהחסה, הכרוב ושאר הירקות שהיא מגדלת בגינה (פעילות שבה עוסקים תושבים נוספים). המקום הסופר-מומלץ הזה לכל מי שנמצא באזור, שוכן בעיירה שנקראת Vigo di fassa ובמהלך הביקור שלנו עשינו תחרות מי ימצא לכלוך כלשהו על כביש, מדרכה או גינה כלשהי בעיירה. לא מצאנו פחית, בקבוק, פקק של בקבוק, בדל נייר או סיגריה. הרחובות שם נקיים יותר מחדרי ניתוח. מהמם מהמם מהמם.
7. שעות של מכונית. הנסיעה באזור היא ארוכה ויכולה להיות מייגעת. הסיבה היא גם המרחקים הגדולים וגם הכבישים החד-נתיביים והמתפתלים בהרים. בחלק מהמקרים הנסיעה היא במהירות ממוצעת של 50 קמ"ש. הנוף בהחלט מפצה על זה, ועדיין, מכונית עם גיר אוטומטי היא בגדר must. אני חוזר על המלצתי להביא מוזיקה. הפעם הבאתי מוזיקה וגם כבל (תקול! אבל מצאתי במהירות יחסית מקום לרכוש חדש), והיה מוצלח ביותר.
8. שעות של מכונית (2). הזהירו אותנו שמדובר בעונת התיירות העמוסה אבל שום דבר לא הכין אותנו לפקק שנמשך כמעט ארבע שעות בכביש חד-נתיבי כאשר בנתיב הנגדי הפקק נמשך, להערכתי, שש שעות. אנשים כיבו את האוטו, יצאו ממנו, נכנסו ליער כדי לעשות את צרכיהם, חזרו כעבור 3-4 דקות ושום דבר לא קרה, כי ממילא לא זזים. פקקי סדר פסח in your face.
9. גארדה לנד – לחובבי התורים. דיברתי על זה גם כאשר כתבתי על פארק אירופה ובכל זאת, היה כאן משהו שונה. ראשית, כאמור, מזג האוויר. בפארק אירופה היה קריר, בגארדה לנד היה מזג אוויר שזה לא לתאר. השילוב של חום אימים, נטייה שלא לדאוג לשום מקום המצויד בצל ותורים אינסופיים, הבריחה אותנו מהמקום כעבור 3 שעות וחצי. גארדה לנד הוכרז על ידי המשפחה כמקום המיותר בטיול. גם הפעם צריך לקחת בחשבון ששינוי של כמה מעלות כלפי מטה היה יכול לצבוע את החוויה בצבעים אחרים לגמרי. מדובר בפארק ענק ומלא אטרקציות אבל בניגוד לפארק אירופה, אין בו כמעט אטרקציות צדדיות (כלומר דוכנים). אם אתה לא מוכן לחכות 50 דקות בחום זוועה, ללא צל בתור למתקן אחד, אין לך הרבה מה לעשות שם. אפילו מקום לשבת לאכול כמו בנאדם אין. אני יכול להבין אנשים שיוצאים מהמקום קורנים מאושר, אבל אצלנו זו היתה נפילה מהסרטים.
10. עבודה מהגיהינום. אני חושב שמצאתי את העבודה הכי נוראית שאפשר להעלות על דעת. בסוג של קיוסק פפ"ג בגארדה לנד עבד נער מתבגר. השמש הלוהטת היתה בזווית כזו שהיא כולו עליו, בתוך הקיוסק (הבלתי ממוזג והבלתי מאוורר שלו, כמובן). כאשר הזמנתי מיץ תפוזים, הוא אמר שהוא לא יכול לתת לי אותו אלא חייב למזוג אותו מטעמי חובת מחזור. אז הוא מזג לי אותו כשהוא נוטף מזיעה בתוך המדים שלו, כאשר ברקע, מרחק 3 מטרים ממנו, מוזיקת דיסני-פארקי-שעשועים-סרטים-מצוירים שמנוגנת בווליום מקסימלי בלופ אינסופי ושלא ניתן לעצור אותה או להחליש אותה. הייתי לידו ארבע דקות וחשבתי שאני תולה את עצמי. וזו העבודה שלו. שמישהו ייתן לו פרס נובל לשלום.
11. מחזור. ואם כבר מחזור, לפחות באזורים שבהם היינו, מחזור הוא ממש דת. איריס לקחה אותנו לתחתית הבית והציגה לנו חמישה פחים: לפלסטיק, זכוכית, נייר, מוצרים לא מתכלים ומוצרי מזון שניתן לעשות מהם קומפוסט. בכל פעם שרצינו לזרוק משהו החל דיון משפחתי לאיזה פח לזרוק אותו. נניח תיון – הוא עשוי מנייר, לא? אבל בפנים יש משהו שאפשר לשים בקומפוסט, לא? אני מניח שעם הזמן זה נעשה קל יותר אבל בפועל השתדלנו פשוט לא לזרוק כלום כדי לחסוך את הדילמה!
12. פארק החבלים (San Zeno di Montagna). מוצלח ביותר ומומלץ ביותר. במיוחד מומלץ להגיע מוקדם בבוקר – זה מה שעשינו והרווחנו בגדול.
13. ורונה. לא היתה בכלל בתכנית שלנו אבל אחרי גארדה לנד חיפשנו מקום מוצל והעיר ורונה נבחרה. החנויות מקסימות, המסעדה שבה אכלנו היתה מוצלחת, ומכיוון שהסמטאות צרות – יש גם צל! הו, תענוג.

ורונה: וויליאם שייקספיר על אחת האדניות

14. סירות על הגארדה. לא זול אבל סירת המנוע (המהירה באופן מפתיע) ששכרנו לשעה אחת בשעות אחר הצהריים היתה אחת האטרקציות הכי מהנות של הטיול.
15. אגם ברייס (lago di bries). מקסים ממש. זה האגם שבנסיעה אליו נתקענו 4 שעות בפקק. ועדיין, מקסים ממש.

כן, המים בצבע טורקיז

16. רכבלים. היינו באיזה מאה. זו תמיד חוויה נחמדה והנוף מלמעלה עוצר נשימה. אין כמו שוקו חם עם קצפת כשאתה יושב על גג העולם.

ועכשיו, שוקו!

17. שופינג. Outlet Brennero זכה לציון של מינוס ארבע בסולם 1-10 מהמתבגרת שלנו. לעומת זאת, מרכז הקניות של Il Leon בדרך חזרה למילאנו זכה לציון גבוה בהרבה.
18. מילאנו. היינו בסך שלוש שעות – מהשעה 18:00-21:00 ביום שלפני הטיסה. בדיעבד, אם היינו יכולים, היינו משקיעים בה יום שלם.
19. 1 ג'יגה עדיין מספיק. התפתיתי וקניתי סים מקומי של 2 ג'יגה כיוון שלא היה אינטרנט אלחוטיני במלון שבו התארחנו בגארדה וחשבתי שאצרוך יותר. בקושי הגעתי ל-500 מגה.
20. וייז שולטטטת. עדיין עושה את העבודה. בייחוד בתוך מילאנו. אלוהים יודע איך היינו נכנסים ויוצאים משם ללא עזרת התוכנה היעילה הזו.
21. מקום גדול. בדומה לגרמניה גם איטליה ממחישה לך באיזה מקום קטן, מבחינה גיאוגרפית, אתה חי. מרחבים אינסופיים של טבע מעורר השתאות.
22. הטיסה. טסנו עם אלעל הלוך וחזור ובשני המקרים זו היתה חוויה חיובית ביותר. בחזור היה עיכוב של 30 דקות אבל השירות היה טוב, האוכל היה בסדר (יחסית לאוכל של מטוסים, כן?), המזוודות הגיעו, הכל תקתק במהירות.
23. שלווה. אני חושב שבהרבה מובנים הדבר המרכזי שהישראלים אוהבים בחו"ל הוא הניתוק מהרעש הבלתי פוסק שהמציאות המקומית, על הפוליטיקאים הגסים שלה, על סדר היום המעיק שלה, מייצרת. בטיול שלנו נתקלנו באנשים שברור לגמרי שהם חיים חיים נורמליים לחלוטין, שלווים, שקטים, הגיוניים ובריאים – בדיוק מסוג הדברים שאפשר למצוא בכל מדינה מתוקנת בעולם וכאן הוא בגדר מצרך בלתי אפשרי ובלתי נמצא. מצד שני, כאן אפשר למצוא במסעדות סלט כמו שצריך, אז כנראה שזה מתאזן.

פשוט לרוץ בדשא הגבוה