מספיק להסתכל על מה שכתבתי בתאריך הזה בארבע השנים האחרונות כדי להבין שאני מנהל מערכת יחסים מורכבת עם הגיל שלי ועם הקונספט הכללי של יומולדת.
השנה האחרונה טסה לי במהירות מה שגרם לי להרהר בשאלה האם ככל שאנחנו מתבגרים הזמן רץ לנו מהר יותר או שזה בכלל לא קשור לגיל אלא למה שאתה עושה בשנה המדוברת. אם בזמן שאתה עסוק בעשייה אינטנסיבית הזמן רץ במהירות כזו, שאחרי שנה אתה מסתכל לאחור ולא מבין לאן נעלמה השנה – האם זה טוב או רע? מצד אחד, עשית המון וזה סיפוק גדול אבל מצד שני השנה עברה בטיל ונראה שלא הספקת בכלל ליהנות ממנה. פוף, היא נעלמה! אז מה האלטרנטיבה – להתבטל רק כדי שהזמן יעבור לאט יותר? האם יש משהו באמצע? שאלה מעניינת.
אז מה בכל זאת אפשר לומר על גיל 44? חיפשתי וגיליתי שאין יותר מדי מה לומר עליו למעט העובדה שחוקרים מסמנים אותו כגיל שבו הדיכאון שנלווה למשבר אמצע החיים מגיע לשיאו. החדשות הטובות הן שאין מה למהר כיוון שהדיכאון צפוי להימשך כמה שנים – תענוג!
בסך הכל, למרבה הפליאה אני לא מדוכא (מצד שני, אני בן 44 רק דקה אחת; תנו לי עוד שתיים): אני עושה דברים שאני אוהב ונהנה מהם עד מאוד, אני מוקף משפחה אוהבת, חברים טובים ועמיתים (וחברים) לעבודה שאני נהנה לעבוד איתם – מה עוד בנאדם צריך חוץ מדרכון זר?
כתיבת תגובה