גדי, שלח לאימייל הסגול עם הנקודות הצהובות (למעשה זה היה המסנג'ר הירוק עם הנקודות הורודות), קישור לטקסט של שחר אילן. את הטקסט קראתי אתמול אבל רק כאשר גדי הפנה את תשומת לבי שמקומו בגלוב, החלטתי להעלות אותו.
אני רחוק מלטעון שהקמפיין שלנו נגד הרוחניות המזויפות והשרלטנית (שבא לידי ביטוי בעשרות פוסטים בחודשים האחרונים) הוא שאחראי לטקסטים דוגמת זה של שחר אילן, ובכל זאת אני שמח לתרום את שני הסנט שלי למאבק הזה שעם קצת מזל יתפוס תאוצה ויזרוק לאלף אלפי עזאזל את השיח הרדוד והסתמי של רוחניות בגרוש.
אני חוששת שהרוחנים האמיתיים לא קוראים הארץ, אלא בקלפי טארוט.
תמר, את יוצאת מנקודת הנחה שהם יודעים בכלל לקרוא
הם לא קוראים עיתון, הם "מקבלים אנרגיות" ממנו.
לטעמי הטקסט רך, מתחנף ומחנך מדי. ונדמה לי שחלק מהמוטיבציה לפרסום המאמר היא שבעוד ה"רוחניות" של הימין גורמת לגיוס אנשים למען מטרה פוליטית, זו של השמאל לא מאזנת אותה אלא גורמת לניתוק והתעלמות.
אני לא משוכנעת שלאנשים שטורחים על חוקנים ארומטיים, קריאה בדרדרי בר והתחברות לאני הפנימי (בלי USB) יש השתייכות פוליטית כלשהי.
ר"ש אתה טועה- דווקא משום שהטקסט יחסית עדין ולא נגרר להשלכות בוץ, הוא מקובל וניתן לעיכול, גם ע"י אנשים שלרוב אולי אינם מוקיעי רוחניות מובהקים.
דנדוש – מוסכם בהחלט, אבל אני חושב שזו בעיה. כי במקום לומר את האמת, מוגשת פה גרסה קלה ופשרנית.
ר"ש, אתה באמת רוצה לפתוח דיון פילוסופי על מה היא אמת, ועל הסוביקטיביות של ראיית המציאות של כל אחד מאיתנו? כי אפשר, אבל נראה לי שללכת לים או משהו יהיה ניצול יותר טוב של הזמן….
לפי דעתי הבעיה עם הטקסט היא שהוא לא מוקיע רוחניות דווקא בגלל שהיא מגוכחת ומטופשת, אלא בגלל שהיא מעודדת אנשים להתחבר לעצמם ולהחליט לפי מה שהם רוצים, ולא לפי מה שהחברה רוצה. יש הרבה מה לומר נגד רוחניות, אך זה טיעון שממש עולה לי על העצבים. הבחור מעוות את הדיון לגבי עצמאות חברתית על ידי כך שהוא בוחר רק מקרים שבהם לאדם יש אחריות, ומתעלם מן העובדה שחברה מודרנית, בכל ארץ שתלך אליה, מנסה לכופף את האינדיבידואל אל תוך אורח חיים מסויים, שלוא דווקא מתאים לו.
אישית, אני מעדיף ללגלג על הרוחניים כי הם עוד לא מבינית את משמעותה של המילה "אנרגיה", ולא כי הם מעודדים אדם להחליט בשביל עצמו.
דנדוש, לא כל כך קל לזרוק אותי לכל עבר – אני מגרד את ה-90 קילו
נטע, יש משהו ממש מגניב ביוזמה שלה – אבל זה מתאים גם לדיון של בלוגים כלכליים (או לפחות בלוגים ככלי תקשורת אלטרנטיווים)
ולעסק שלפנינו: חבר שלי היה לפני שבוע שבועיים בפסטיבל רגאיי רוחנישאנטי בצאלים. הוא סיפר לי שהוא דיבר עם איזה נער גבעות. ממה שהוא סיפר לי נראה שהרוחניקיות המתעוררת פשוט החליפה את השיח הימני לאומני של הדור הקודם. הוא לא שמע ממנו מילה על ערבים או לחילופין מילה טובה על כאלה שעוקרים זיתים. לא, הוא גם לא מכיר כאלה – למרות שהוא מת על החברה מהחווה שממש ליד המקופ בו הזיתים ממש נעקרו, אחלה חבר'ה.
בשבילו הרעיון הוא חזרה לשורשיות, לגבעות היפות של ארץ מולדתינו, לעשן ג'ויינטים ולהתחיל עם כוסיות בחצאיות ארוכות. (זהירות פלצנות) הערבים לא נוכחים בשיח שלו – ממש כמו בציונות הטובה של פעם כיכר השוק חזרה להיות ריקה.
או קיי, אז אני לא בהכרח מסוגל לצלוח את הדיווחים שלה אבל זה רק כפי שאשתי אומרת (אנתרופוסופית אפעס) ש"הגופים שלי צפופים"
תודה לך בוץ (וגם נטע), ויובל – הרוחניות המזוייפת, הסטריאוטיפית, הנוחה לניגוח, באמת מעוררת אנטגוניזם. אבל בהתנגדות הסוחפת שלך אתה שופך את התינוק עם המים.
יש דבר כזה גופים אנרגטיים (תשאל את אשתו של בוץ) והם זקוקים לתירגול בדיוק כמו הגוף הפיזי. איך לראות אותם? איך לעבוד איתם? יש מיליון אסכולות, חלקן באמת אידיוטיות אבל יש גם כאלה שמעוררות מחשבה עמוקה. למשל שטיינר. עובדה שאותו לא שיפדת בסיבוב הקבוע שלך אצל גליה.
אשמח להיפגש עם אחד הגופים האלו.
אני אשמח אם הוא יטען לי את הסוללה באוטו.
באמת רוצה?
אז תקרא את גוף נפש רוח – מבוא לידיעת עולם על חושית וליעודו העל חושי של האדם / רודולף שטיינר (הוצאת מיכאל) זה טקסט לא פשוט אבל נראה לי שאין לך בעיה עם הבנת הנקרא.
יש סיכוי שזה יטען לך את הסוללה.
לא לא, אני אקרא אחרי שאני אפגוש איזה גוף אנרגטי. אני רוצה לפגוש אותו ולראות מה אנרגטי בו.
מבטיח לבוא עם מד-מתח.
LOL יובל.
יה אלוהים, קשה איתך,
אז אני עוברת נושא –
תגיד, היו לך פעם תלתלים על הראש?
לא שידוע לי
כתיבת תגובה