במוסף "פירמה" (המצוין בדרך כלל) של "גלובס", התפרסם לקראת החג פרויקט שבו כתבי העיתון בוחרים דמות מבין מגישי ערוץ 1 ומסבירים מדוע הם נורא אוהבים אותה. התוצאה, כפי שניתן לדמיין, מגוחכת ומופרכת.
ארי ליבסקר כותב "אני מאוהב באיילה חסון" ומסביר: "ההחלטה האמיצה של קברניטי מחלקת החדשות ליצור תוכנית אקטואליה משוחררת בסגנון "לונדון וקרשנבאום" גילתה כוכבת חדשה, איילה חסון. פשוט תענוג". אני ממליץ בהקשר הזה דווקא על הביקורות של אהוד אשרי וארנה קזין.
יוני רז פורטוגלי כותב על מיכל זוארץ: "'שישי עם מיכל' היא תוכנית שבה הפער בין המארח לאורח כמעט מתחסל – למיכל אין כישורי ראיון גבוהים משל אורחיה, ובגלל מעמדה כידוענית מהדרג השני היא גם לא יותר מפורסמת מהם. לכן 'שישי עם מיכל' היא תוכנית משוחררת ממאבקי כבוד". וגם מאינטליגנציה.
דן שדור כותב על גאולה אבן והיומן: "אחרי שנים באויר, 'יומן' הוא המקום היחיד שבו לעקיצות בין גאולה אבן לסוללת הפרשנים יש אופי כמעט מלטף ומשפחתי". אלוהים שיעזור לך, דן שדור, אם זו המשפחה שלך.
בעיני הפרויקט של פירמה הוא ניסיון עבש ליצור טרנד חדש. היום הטרנד הוא לשנוא את חדשות ערוץ 2, להלל את חדשות ערוץ 10 ולהתעלם ממחלקת החדשות של ערוץ 1. עכשיו מנסים ב"גלובס" לתאר את ערוץ 1 כאילו היתה שמורת טבע נוסח "טלוויזיה של פעם".
זיבי.
הם עושים חרא טלוויזיה עם תקציב של כמעט מיליארד דולר שקל (יותר מפי עשר מחדשות ערוץ 2 וערוץ 10). רמת השידור מזעזעת, ובפועל מדובר בערוץ שלא קיים (ובדין לא קיים) בתודעה במאות אלפי בתי אב בישראל. הסיבה היחידה שהוא עדיין פועל היא שהוא משרת פוליטיקאים.
כתיבת תגובה