בערוץ ההיסטוריה יש לפעמים תכניות מעניינות. אחת מהן עוסקת בכדור הארץ. כדור הארץ הוא גן עדן בתוך יקום לגמרי לא סימפטי שמקיף אותנו אבל גם הוא יכול להיות בנזונה עם כל מיני התפרצויות של הרי געש, הוריקנים, טורנדו, רעידות אדמה, צונאמי ושאר ממתקים.
מעבר לעובדה שהוא עצמו יכול מדי פעם להשתגע, הוא פועל בתוך סביבה עוינת לגמרי. מדי פעם חודרים למערכת השמש כל מיני עצמים שאם הם קצת היו מתקרבים לפה, זה היה נגמר לא טוב. למרבה המזל, מערכת השמש בנויה כך ש"צדק" הענק מושך חלק גדול מהאיומים עלינו וגם קיומו של הירח בסביבה לא מזיק. ועדיין, יש איום אחד שקשה להימלט ממנו. קוראים לו "השמש".
לפני שנתיים בדיוק, ב-23 ביולי 2012, התפרצה מתוך השמש סופה סולארית מהסוג שמדענים לא ראו מעולם ולא תיעדו מעולם. הסופה הזו, לו היתה פוגעת בכדור הארץ, היתה מעלה באש חלק גדול מהעולם כפי שאנחנו מכירים אותו. הסיבה היחידה שאנחנו פה היא שהסופה התפרצה בעיתוי כזה שהיא החמיצה אותנו. למעשה, המדענים טוענים שאם היה היתה מתפרצת שבעה ימים קודם לכן, שבוע אחד קודם לכן, אללה יוסטור וחבריו. אבל לגמרי.
למה אני כותב את זה עכשיו? כי בכל פעם שאני רואה את התוכניות האלו על כדור הארץ, על חייזרים שאולי ינחתו כאן ויתחילו לריב איתנו (או לחילופין ירצו שנהיה חברים), על אסטרואיד שיכול להשמיד אותנו כפי שהשמיד את הדינוזאורים, אני מסתכל על החיים שלנו ומבין עד כמה הם מטופשים. ביום שבו נגלה שאסטרואיד בדרך להשמיד אותנו, עד כמה זה יהיה חשוב אם ביבי דיבר עם אבו-מאזן או לא דיבר איתו? עד כמה זה יהיה מעניין מה יהיה גודל המסך של האייפון 6? עד כמה כל המלחמות שלנו, כל המאבקים שלנו, כל הדאגות שלנו יראו לנו לפתע מגוחכים, אוויליים ממש?
החיים על כדור הארץ הם פאקינג נס ועל כדור הארץ מסתובבים יצורים שרבים האחד עם השני ללא הפסקה. זה כל כך מטופש ובמובן מסוים גם מדכא. לפעמים אני דווקא מקווה שיום אחד יגלו שאסטרואיד מאיים להשמיד את כדור הארץ (אני מקווה שבסוף הוא לא); אולי אז העולם יכנס לפרופורציות. ואולי לא.
כתיבת תגובה