יום העצמאות הוא מקרה בוחן מעניין לעיתונות הישראלית. לא, אין חשש לכתבות מרתקות או חלילה מקוריות, ועדיין מעניין לבחון את נקודת המבט של העיתונים ושל הכתבות שהם מפרסמים: האם הם צופים פני עבר או דווקא פני עתיד?
קחו למשל את "ידיעות אחרונות". הנה כמה מהכתבות שמופיעות בעיתון ערב יום העצמאות תשע"ד. במוסף העצמאות של העיתון נמרחת על כפולת עמודים תמונה של העמוד הראשי של "ידיעות אחרונות" ביום הקמת המדינה. לאחר מכן יש כתבה ששואלת מה היה קורה אילו (אילו בן-גוריון לא היה מעניק פטור לחרדים, אילו רבין לא היה נרצח, אילו בגין לא הפציץ בעיראק וכן הלאה). בהמשך כתבה שבה שחקנים משחזרים תמונה גדולה מסרטי קולנוע של העבר כמו "השוטר אזולאי", "דיזינגוף 99", חגיגה בסנוקר", "עיניים גדולות" וכן הלאה, חידון על "גבעת חלפון אינה עונה" ולבסוף פגישת מחזור של "ניקוי ראש" 40 שנה אחרי ששודרה לראשונה בטלוויזיה.
במוסף החג של העיתון מתפרסם ראיון עם שימון פרס שמספר סיפורים על העבר (אחחח, כאשר הקמתי את הכור). בהמשך פרויקט תמונות שבו רואים תמונת סטילס מהעבר משובצת בתוך המציאות של היום. לאחר מכן סיפור על חבר ברשת הריגול משנת 1918 וסיפור על ילדים שנולדו לפני עשר שנים ("השלום המובטח לא הגיע. ספק אם יגיע גם בעשור הבא", נכתב במשנה של הכתבה).
מוסף פרסומי של "ידיעות אחרונות" בשיתוף עם אגודת תעשיות המזון בישראל, נפתח בסיפורים על ישראלים מעבר לים שמתגעגעים לאוכל ישראלי ובהמשך כרזות ישנות שפרסמו מוצרי מזון לפני 40-50 שנה.
באתר האינטרנט של "גלובס" הופיעה אתמול כתבה הזויה ממש שבה "בכירים במשק" מספרים על השירות הצבאי שלהם. למה מעניין את מישהו מה עשה מנכ"ל מפעל הפיס בצבא ומדוע הוא לוקח את ערך הרעות (בניגוד לערך של "עדיף לשמור משמרת ראשונה כי אם שומרים משמרת שניה קשה אחר כך להירדם") לכל מקום שהוא הולך אליו, לא ברור, אבל גם "גלובס" מעדיף לקחת אנשים עשרות שנים אחורה ולהיזכר איך הם היו פעם.
ומה קורה ב"הארץ" וב"דה-מרקר"? צפריר רינת מסתכל לשנת 2035 וחוטף חררה מכמות האנשים שאמורה לחיות במקום הזה. לא ברור איך כל האנשים יזוזו ממקום למקום אבל העיקר ששר התחבורה שהצביע נגד הרפורמה ברשות השידור קיבל ראיון מפנק ברשת ב'.
הכותרת הראשית באתר "דה-מרקר" היא: "שניים מכל שלושה ישראלים חוששים לעתיד הכלכלי שלהם". מסתבר ש"דה-מרקר" מעז לשאול אנשים על העתיד ואז מעז לומר שעומדת להתרחש כאן זוועת עולם. בכותרת המשנה לפרויקט צילום מיוחד של דניאל צ'צ'יק נכתב: "כשמסתובבים בישראל מרגישים היטב את חוסר הוודאות שקיים כאן – לא רק לגבי הכאן והעכשיו, אלא גם בשאלה מה יביא אתו העתיד". עתיד. הילה ויסברג וחיים ביאור כותבים על שוק העבודה: "רק התחלתם את דרככם המקצועית וכבר חוששים מהעתיד? לא בטוח שאפשר לבנות היום קריירה עמידה לטלטלות, אבל בהחלט אפשר לנסות".
"ידיעות אחרונות" הוא עיתון שכולו התרפקות מתקתקה, סוכרתית על העבר. מי שקורא את "ידיעות אחרונות" מתבקש לעצום עיניים ולחלום. "ידיעות אחרונות" מציע לקוראים שלו נוסטלגיה בגרוש, חומרי ארכיון וגעגוע מעושה למשהו שכבר לא קיים. כרזות ישנות, מנהיגים ישנים, אוכל ישן, ערכים ישנים, סרטים ישנים. עבור "ידיעות אחרונות" אין בכלל עתיד, יש רק מה שהיה. נכון היה פעם טוב? יאללה, תקנו עיתון.
"דה-מרקר" לעומתו, לא דופק חשבון. לא אכפת לו מהמצברוח של הקוראים שלו ולא כל כך מעניין אותו להתעסק במה שהיה. מעניין אותו להסתכל במה שעומד לקרות וזה לא נורא מזיז לו שהחדשות היחידות שהוא יכול להביא לקוראים הן לא החדשות הכי טובות בעולם. ככה זה.
אז הנה לכם הבחירה ביום העצמאות של שנת 2014: איזו ישראל אתם רוצים לצרוך, זו של העבר שבה הכל היה נפלא, או זו של העתיד שבה (כמעט הכל) כנראה עומד להיות חרא? עכשיו אתם מבינים למה "ידיעות אחרונות" הוא עיתון נפוץ? המדינה נרקבת עם ראש ממשלה רקוב, מנהיגות רקובה, כלכלה רקובה, מערכת פיננסית רקובה, מערכת חינוך רקובה אבל מה, זוכרים את "גבעת חלפון"? איזה מצחיקים היו "הגשש החיוור", הא?!
כתיבת תגובה