לפני כחודש וחצי פרסמתי את הטקסט הזה שכותרתו "תובעים את היו"ר ואתם יכולים לעזור". הטקסט סיפר את סיפורו של איום בתביעה שהגיע מבעליו של אתר שעוסק במכירת לייקים. האיום הגיע לאחר שפרסמתי את הפוסט הזה בו קראתי להצעה של האתר "מופרכת".
פרסום הפוסט, המתאר את חליפת המכתבים בין עורכת הדין של בעלי האתר לבין עו"ד יהונתן קלינגר, עו"ד הקונצרן וקונסיליירי לעת מצוא, גרר תגובות רבות, חלקן לא אושרו לפרסום בשל חריפותן. בעקבות פרסום הפוסט קיבלתי לא פחות מחמש פניות מעורכי דין שהציעו את עזרתם, בהתנדבות מלאה, להתמודד עם האיום בתביעה. הצעות נוספות הגיעו מבלש פרטי, משרד יחסי ציבור, אנשי הייטק וגורמים נוספים – כולם העמידו את שירותיהם בחינם. חלק מהפניות ביקשו לסייע ביצירת קשר עם פייסבוק. למרות שמעולם לא שוחחתי עם אף נציג רשמי של פייסבוק, ידוע לי שמספר פניות התקבלו וטופלו בדרגים שונים ובמחלקות שונות של החברה. אין לי מושג מה עלה בגורלן.
ובכל זאת ידועים לי שני דברים.
הראשון הוא שאתמול בבוקר פורסמו ידיעות לפיהן פייסבוק, באמצעות משרד עורכי הדין שלה, הגישה איום בתביעה נגד בעלי הלייקסטור. מהפרסומים עולה שפייסבוק דורשת את הסרתו של האתר מהרשת עד לתאריך ה-5.9.2011 אחרת ינקטו נגד בעליו הליכים משפטיים, בטענה (אם אני מבין נכון) שהאתר עובר על תנאי השימוש של החברה.
השני הוא שכמה ימים לאחר פרסום הפוסט בו סיפרתי על דבר האיום בתביעה נגדי, הגיע לידי מידע לפיו "מרשתה" החליטה שלא לתבוע. כעבור כמה שבועות הגיע אדם נוסף ובפיו מידע דומה. בסוף השבוע האחרון קיבלתי אישור שלישי מאדם שסיפר לי שדיבר עם "מרשתה" וזו הודיעה לו כי לא תוגש תביעה.
ברור לכל כי הנזק היחיד שנגרם, אם נגרם, הוא מעשה ידיה של "מרשתה" עצמה שהחליטה לאיים בתביעה, איום שפורסם ברבים ושגרר כעס רב. האיום הוביל, בין השאר, לפרסום הטקסט הזה באתר "דה-מרקר" שבאופן אירוני גרר בעקבותיו טוקבקים חריפים פי כמה מהטקסט המקורי שנכתב בגלוב. מעניין אם גם על שער הכניסה של "דה-מרקר" הדביקו איום בתביעה. גם התגובות באתרים שדיווחו על האיום בתביעה מצד פייסבוק הובילו לפרסום טקסטים שלא השאירו הרבה מקום לדמיון פרשני.
עוד הסתבר שכמה חודשים לפני שפרסמתי את הטקסט שלי, פרסם אתר "חורים ברשת" טקסט הרבה יותר תוקפני על האתר, כינה את התופעה בשם "שפל חדש" והוסיף כי "לייקים מזויפים, ולא משנה אם הם הושגו תוך כדי הבטחה להגרלת מכונית או בקנייה של ממש, לא שווים יותר מקליפה של שום רקוב" (כמובן שזה לא הפריע ל"חורים ברשת" ולבעליו הרציניים לפרסם את האתר בחודשים האחרונים ולהמשיך ולפרסם אותו גם כאשר נודע שפייסבוק מאיימת לתבוע אותו. נדמה שכסף הופך סוגיות מורכבות למאוד פשוטות). אותו טקסט ממש פורסם גם בנענע10.
בהינתן שהטיעון המשני שלי הוכח עם הגשת האיום בתביעה מצד פייסבוק (הטיעון הראשי היה ש"מופרך" אינו מהווה לשון הרע), בהינתן ששלושה אנשים שונים ציינו בפניי כי "מרשתה" החליטה שלא לתבוע (אני מניח שאם היתה נו-רא רוצה לתבוע, זה היה קורה מזמן), ובהינתן מידע נוסף שנמצא בידי ושאותו אפרסם במועד אחר, ועל אף שיהונתן ואני עדיין שוקלים את האפשרות להגיש תביעה נגד האתר ובעליו, נראה לי שאפשר לסכם את האירוע.
הדינמיקה של האירוע הזה היתה מבחינתי די צפויה אם כי מהממת בעוצמתה והיקפה. באופן אישי לא היה לי ספק שברגע שאפנה אליכם, קוראי הגלוב, תעמדו לצד המקום הזה שחגג לא מזמן שש שנים לקיומו. רוב הפוסטים בגלוב אינם נעימים או מלטפים, על אף שגם כאלו מתפרסמים בו לעתים, והסיבה לכך ברורה: באופי שלי אני אדם ביקורתי והדבר בא לידי ביטוי כמעט בכל מעשה ידי; בטורים שאני כותב ב"העין השביעית", בהופעות שלי בטלוויזיה, בקורסים שאני מעביר וכן, גם בפוסטים שאני כותב. הביקורת שהעברתי על אתר הלייקים היא ביקורת לגיטימית וגם אם יש מי שסבור שהיא חריפה ואפילו לא מוצדקת, היא ודאי אינה בלתי חוקית.
למרות שבעלי חנות הלייקים יכולים להחליט שהם בכל זאת רוצים לתבוע – ואם הם יעשו כן, נתמודד איתם בששון ובשמחה – אני רוצה בשלב זה להודות לכם על יותר מ-150 התגובות, עשרות רבות של קישורים בפייסבוק בטוויטר, עשרות טלפונים ומיילים שקיבלתי ובהם רעיונות והצעות רבות לעזרה ולתרומה. אני מבקש לומר תודה ליהונתן שהוא באמת אדם נדיר וחבר טוב שהתייצב תוך דקות וללא שאלות כדי להגן עליי ועל הגלוב, ולהוסיף תודה לעו"ד גיא הילר – הוא יודע למה. תודה לכל מי שהציע עזרה, קטנה כגדולה, והכריז שהוא מוכן לתרום כסף לטובת המאבק. אני בטוח שאם זה היה מגיע לכך (או יגיע לכך בעתיד) כל מי שהבטיח עזרה היה מממש את הבטחתו.
זה היה מבחן מעניין לקהילייה האדירה שהתגבשה כאן והדרך שבה עברנו אותו מעוררת בי התרגשות וגאווה.
תודה לכולכם ולהתראות במסיבת העיתונאים הבאה.
כתיבת תגובה