זו תקופת הבחינות, מועדי ב', תקופת הגשת העבודות – בקרוב גם הסמינרים. זו התקופה בשנה שבה סטודנטים מבקשים דחיה, מבקשים עזרה, מבקשים את נפשם למות. אני יכול להבין אותם. חייהם של הסטודנטים אינם קלים, ואינני אומר זאת עם טיפה של ציניות. בין שירות מילואים, הצורך להתפרנס, הצורך להתקדם במקום העבודה והצורך האמיתי והמובן גם ליהנות מחיי חברה, חיי אהבה, חיים נורמלים של צעירים בני גילם, הם צריכים גם לשבת בשיעורים, ללמוד לבחינות, להגיש עבודות – ללמוד.
העניין הוא שחייהם של הסטודנטים אף פעם לא היו קלים. כאשר אני הייתי סטודנט לתואר ראשון, אי שם באמצע שנות ה-90', האינטרנט היתה עניין למביני עניין וגם אז לא היה בו שום דבר (ואם היה, לא ניתן היה למצוא אותו). רבים באותה התקופה התפרנסו מהקלדת עבודות עבור סטודנטים שכתבו את העבודות שלהם בכתב יד והספריה היתה חברתו הטובה ביותר של הסטודנט. כיום ישנם סטודנטים שלא ידעו למצוא את ספר שאותו הם מחפשים בספריה גם אם יכוונו אקדח לראשם.
למרות התחושה (המבוססת, לדעתי) של מרצים רבים שהסטודנטים של היום פחות משקיעים בלימודים, או במילים אחרות הם פחות מלומדים מבחינה אקדמית, ציוניהם בשמיים. למעשה, הם יוצאים עם גליון ציונים מדהים. את התופעה הזו יש שמכנים בשם "אינפלציה של ציונים גבוהים" ואפשר לקרוא עליה כאן טקסט מרתק. השורה התחתונה היא שכמו כל אינפלציה, גם אינפלציית הציונים תגרום לכך שבסופו של דבר הציון יאבד את ערכו האמיתי ומעסיקים פוטנציאלים לא יוכלו להיעזר בציוני המוסדות להשכלה גבוהה ככלי באמצעותו הם מסננים את הטובים ביותר. אחרי הכל, אם כולם "הטובים ביותר" אז אף אחד הוא לא באמת "הטוב ביותר".
והנה עוד אינפוגרפיקה שמציגה חלק מהנתונים ומנסה להסביר כיצד ולמה זה קרה.
Created by: Masters Degree
כתיבת תגובה