במאי 1999, אחרי שבנימין נתניהו הפסיד לאהוד ברק, התראיין עמוס עוז לרדיו. הוא ניסה להסביר את תחושת ההקלה בכך שנתניהו וממשלתו כבר לא בשלטון והסביר כך (אני עושה פראפרזה על דבריו): זה כמו שליד החלון שלך טרטר במשך שנה וחצי גנרטור. אתה לומד לחיות איתו, עם הגנרטור, אתה לומד להתרגל לרעש. אבל אם אחרי שנה וחצי הוא פתאום משתתק, אתה מבין כמה רעש הוא עשה ומה הערך המנחם של השקט שבא אחריו.
עוז ביטא בצורה מדויקת את התחושה שהיתה לרבים (מן הסתם לא לאלו שהצביעו לנתניהו) – גם לי. הקדנציה הראשונה של נתניהו היתה קדנציית השיסוי, קדנציית בראון-חברון, קדנציית הלחישה על אוזנו של הרב כדורי ("השמאלנים שכחו מה זה להיות יהודים").
הקדנציה הזו שונה. זה לא שנתניהו הפסיק להאמין בשיסוי, הוא פשוט הבין ששיסוי לא מוביל ליציבות שלטונית. לכן הוא והממשלה שלו בוחרים במכשיר רטורי טוב יותר: פחד.
אני מאמין קטן מאוד בקונספירציות. אני לא חושב שאחת לשבוע מתכנס נתניהו עם יועציו והם דנים כיצד יפחידו השבוע את העם (הוא לא מאמין להם, הוא לא סומך עליהם, ולמעשה הוא מזמין חקירות שב"כ נגדם, והם יודעים שממילא כל החלטה שיקבלו חייבת אישור של שרה). אבל אני חושב שיש משהו בהתנהלות של נתניהו, ברטוריקה שלו, בדרך הפעולה שלה, בדרך המחשבה שלו ובדרך שבה הוא מפעיל את אנשיו, שמשדרים כל הזמן שאנחנו, כעם, כציבור וכאזרחים צריכים כל הזמן לפחד. המסר הזה מחלחל מטה עד שכולם מתחילים לדבר, לחשוב ולתרגל מילים ומעשים של פחד, עד שנראה שאין עוד דרך אחרת לחשוב על המציאות; כמו פילטר ענק שיושב על החיים שלנו, הכל עובר דרך פריזמה של פחד.
חשבתי על זה כאשר שמעתי בגלי צה"ל שתי פרסומות האחת אחרי השניה, רגע לפני החדשות. בראשונה נאמר כי הבית שלנו תמיד נתפש בעינינו כמקום הכי בטוח אבל הבית יכול להיות מקום מסוכן. למה? חשבתי שמדובר בפרסומת של המוסד לבטיחות וגיהות אבל הסתבר לי ש"רעידת אדמה בישראל היא רק עניין של זמן" ולכן אסור לי לתת לה לתפוס אותי לא מוכן. מיד אחריה שודרה פרסומת אחרת שבה רננה רז הסבירה לי שכבר שבע שנים לא ירד פה גשם כמו שצריך ושעד עכשיו ירדה רק 25% מכמות המשקעים הממוצעת. "ישראל מתייבשת", היא אמרה לי בעודה מתקלפת.
כך, תוך 60 שניות, למדתי לפחד משני איתני טבע שאין לי עליהם שום שליטה: רעידת אדמה ועננים. לזה צריך להוסיף את הפחד מאש, הפחד משפעת, הפחד מתקיפה באירן – וזו כמובן רק תחילתה של רשימה: הפחד מכך שאין בעצם על מי לסמוך (שר החוץ תחת חקירה, הרמטכ"ל המיועד תחת חקירה, המועמד המרכזי למפכ"ל המשטרה תחת חקירה, שר האוצר לשעבר בכלא, הנשיא לשעבר בדרך לכלא, ראש ממשלה לשעבר בדרך לכלא, חצי ממפלגת ש"ס כבר בכלא או בדרך לכלא) ושכל מערכות המדינה קורסות – מערכת הבריאות נמצאת בקריסה, מערכת החינוך נמצאת בקריסה, מערכת הסעד והרווחה נמצאת בקריסה, יחסי החוץ של ישראל בקריסה, מערכת החוק נמצאת בקריסה, הרכבת נמצאת בקריסה, מערכת הכבישים בקריסה, המסים כל הזמן עולים כי אין כסף לממן את המערכות שאוטוטו קורסות, הנגיד מזהיר שהנה הוא עומד להעלות את הריבית והמשכנתא תקפוץ פי כמה, מה שאומר שמעבר לכך שהמדינה שולחת יד לכיס שלך ומוציאה משם כמה כסף שבא לה, גם הבנק יעשה זאת בקרוב. הדולר יורד מדי והשקל מתחזק מדי, בשוק הנדל"ן מתפתחת בועה, "ישראל היום" הוא סכנה לדמוקרטיה, צה"ל מנופח מדי, המשטרה מצומקת מדי, אין מספיק חוקרי ילדים, רופאים מרדימים, בתי חולים לזקנים ותשושים ובפייסבוק ילדים מתאבדים.
לצד זה, אנחנו מותקפים, כל הזמן מותקפים על ידי גורמים שרוצים ברעתנו: הפליטים מסודן שבאים לחסל אותנו, מהגרי העבודה שמשתלטים על הרחובות, הערבים שרוכשים שטחים ובתים, החרדים שרוצים מדינת הלכה, המתנחלים שעוקרים עצי זית, הבדואים שגונבים מכוניות, הבנות הספרדיות שרוצות ברוב חוצפתן ללמוד עם הבנות האשכנזיות, האתיופים והרוסים שהם בכלל לא יהודים, הסורים שרוצים את הגולן, המצרים שמאיימים לחסל את התיירות באילת, הלבנונים שבוחרים בחיזבאללה, הפלשתינאים שלא רוצים שלום, הטורקים שרק רוצים מלחמה, האירנים שבונים פצצה, הבריטים שרוצים להעמיד אותנו לדין, האמריקאים שנמאס להם מאיתנו, הדרום אמריקאים שמכירים במדינה הפלשתינאית, ההודים והסינים שלוקחים מכאן עבודה.
לכל מקום שאתה מביט אתה מוצא מישהו שמאיים עליך, מישהו שרוצה ברעתך, מישהו שמזהיר אותך מפני משהו נורא. בכל פינה סכנה אורבת, תופעה חדשה או ישנה מבקשת לחסל אותך. כולנו נמצאים סנטימטרים ספורים מקו העוני, בדרך לתאונת דרכים, למחלה סופנית, לשתיה של מים לא בריאים, למנת אוכל מקולקל, למטוס שנחת במסלול הלא נכון, לרכבת שעולה באש, לשוטר מושחת, לרופא שלא ישן 36 שעות, לעובדת סוציאלית שחטפה מכות, למורה שנמאס לה מהתלמידים שגומרים ללמוד והולכים לשתות אלכוהול, להסניף גז מזגנים, לעשן מבסוטון. אנחנו חיים בחברה מתפוררת, דמוקרטיה מתפרקת, מדינה שנמצאת על סף כליה.
אני זוכר את הקדנציה הראשונה של נתניהו ואת ההרגשה שמעתה ככה זה יהיה, שהגנרטור הזה יטרטר לכולנו מתחת לחלון מעתה ועד עולם. הא לא יטרטר מעתה ועד עולם כי בעולם נורמלי אנשים נורמליים לא מסתובבים כל הזמן בתחושת פחד קיומית, קיצונית ואינסופית. נכון, העולם מלא סכנות, וישראל מאיומת יותר מנורבגיה. יש לישראל צרות ובעיות וחלקן אמיתיות וכואבות. ועדיין, ישנם מקומות בעולם, חלקם ממש לא רחוקים מכאן, שאנשים חיים בהם את חייהם בלי תחושה פנימית שלא מרפה של פחד שנוקש בעצמות. הם הנורמליים. אנחנו חיים תחת שלטון הפרנויה של נתניהו שמתחבר לנטייה ההיסטרית של אמצעי התקשורת ההמוניים לצבוע כל כותרת באדום, להגדיל את הפונט ולהכריז על אסון.
נמאס לי מכם, מפחידנים קטנים ועלובים. לא תצליחו להפחיד אותי. אני לא בודהיסט ואני לא מאמין שאחזור לכאן בגלגול הבא. ניתנה לי הזדמנות אחת לבלות בעולם ואני לא מתכוון לבזבז אותה על פחד.
כתיבת תגובה