הפוסט האחרון שגלמור פרסם בבלוג שלו עוסק בשאלה שמופנית אליו לעתים קרובות: "איך אפשר לעקוב אחרי יותר מ-2,000 אנשים בטוויטר?". 2,000 זה קטן. ישנם אנשים שעוקבים אחרי עשרות אלפי אנשים בטוויטר. אחת/אחד מהם היא/הוא "שרית", שכאשר טענתי שאני לא מבין אנשים שעוקבים אחרי יותר מ-20 אלף איש ענה/ענתה לי:
מה תעשה. אשטון קוצ'ר מבין את שרית.
הטענה של גל מופיעה בפסקה האחרונה של הטקסט שלו:
טוויטר, פייסבוק ובהדרגה גם קוראי RSS כמו גוגל רידר אינם "עיתונים" אלא ערוצי שיחות. ככל שתפתחו את הברז יותר ותעקבו אחר יותר אנשים, כך השיחות אליהן תיחשפו יהיו מגוונות ומעניינות יותר. כאשר אתם עוקבים אחר יותר אנשים, הסיכוי כי כאשר תתחברו ברגע נתון "תעלו" על שיחה מעניינת יגדל וכך תפרצו את המעגל הקרוב (והסגור לעתים קרובות) של המיליה הטבעי.
אני חולק על העמדה הזו לגמרי וזאת משתי סיבות: אמפירית ופילוסופית.
ברמה האמפירית, מחקר שבוצע בחודש שעבר מצא שכ-40% מכלל הטוויטים בטוויטר הם משפטים סתומים, חסרי כל פשר, מלמול שאין מאחוריו שום דבר. למעשה, רק 8.7% היו טוויטים בעלי ערך מסוג כלשהו. לדעתי המחקר הזה, בין אם הוא רציני ובין אם לאו, שוגה. 70% מכלל הטוויטים הם כאלו, ולא 40%.
משום כך, הטענה של גל לפיה "כאשר אתם עוקבים אחר יותר אנשים, הסיכוי כי כאשר תתחברו ברגע נתון "תעלו" על שיחה מעניינת יגדל" שגויה סטטיסטית. ככל שתעקבו אחרי יותר אנשים כך תחשפו את עצמכם ליותר מלל סתום, אווילי, מעיק וחסר ערך מסוג כלשהו. ככל שתעקבו אחר יותר אנשים כך תקשו על עצמכם לדוג מתוך המלל האינסופי את אותם שמונה וקצת אחוזים של מלל שיש בו איזשהו ערך.
אני עוקב אחר 24 אנשים. לפעמים אני רוצה לעקוב אחר יותר אבל אז אני מבין שאם אעקוב אחר יותר בעצם לא אעקוב אחר אף אחד כי פשוט אי אפשר להתמודד עם מפלי הטקסט האינסופיים. ישנם אנשים שהתחלתי לעקוב אחריהם ולאחר מכן הסרתי אותם פשוט מכיוון שהם עדכנו את הטוויטר שלהם ללא הפסקה. זה מעיק בצורה יוצאת דופן.
ברמה הפילוסופית אני חושב שאחד הנזקים הגדולים (אם כי העקיפים) של עידן הווב 2.0 הוא שבעידן הזה כולם מדברים על "שיחה". בלוג הוא שיחה. טוויטר הוא שיחה. הקשר בין מותג לצרכן הוא קשר שמבוסס על שיחה. הבעיה עם המונח "שיחה" היא שמעטים מוכנים לומר בפה מלא את מה שרבים חושבים עמוק בלב: ישנן שיחות משעממות! שיחות שמתנהלות בין אנשים משועממים! שיחות מטופשות! שיחות שאם תקלע אליהן בטעות תרצה לירות לעצמך כדור בראש! שיחות בין אנשים עלגים! שיחות שעוסקות בנושאים מטופשים! — וזו רק תחילתה של רשימה.
ככל שאדם עוקב אחר יותר אנשים, כך הוא מגדיל את הסיכוי שלו להיחשף לכל השיחות האלו. אין בכך שום ערך אלא אם כן אתה אנתרופולוג של טוויטר. מכיוון שרוב האנשים הם לא אנתרופולוגים של טוויטר, אני ממליץ לכם לברור היטב את האנשים שאתם עוקבים אחריהם ושאותם אתם קוראים, אלא אם כן ממילא אתם לא קוראים את כל העדכונים האלו כי רשימת העוקבים והנעקבים שלכם היא עבורכם סוג של מדד אגו.
אוקיי, אז אם לא שיחות, אולי חדשות? גל כותב:
בין חשש לפספס חדשות משום שאתה לא עוקב אחר מספיק אנשים ומקורות לבין החשש מתסמונת של "מרוב עצים לא רואים את היער", הראשונה מטרידה (אותי) יותר.
בגלל החשש לפספס חדשות תעקוב אחרי 2,000 אנשים?!? אלוהים אדירים, זה חתיכת חשש! ובכלל, מה יכול לקרות בעולם שהוא כל כך חשוב שאתה חושש לפספס אותו, נניח בשלוש שעות או ב-12 שעות? מה יכול להתרחש בעולם שאומר לעצמי "יוווו! כמה חבל שלא שמעתי על זה בטוויטר ובמקום זאת קראתי על זה באיחור באתר אינטרנט, בעיתון או במהדורת חדשות בטלוויזיה"? ככל שאני חושב על זה אני מבין שהתשובה לשאלה הזו היא: שום דבר.
תיקון: שום דבר בריבוע.
כתיבת תגובה