כך מגיעה לה התקופה המיוחדת הזו בשנה שאני קורא עבודות של סטודנטים שלי, סטודנטים שהשתתפו בשיעור, שהביעו עניין, ששאלו שאלות אינטיליגנטיות וניגשו בתום הקורס, הודו לי בלבביות על קורס מרתק.
זו התקופה הזו בשנה, שאני קורא עבודות של סטודנטים. אלו לא עבודות ארוכות, לא עבודות סמינריוניות אלא רק שלושה-ארבעה עמודים בהם הם נדרשים ליישם את החומר הנלמד על שאלה היפותטית. להציג קצת תיאוריה, קצת פרקטיקה, קצת מחשבה מקורית ועצמאית. אין לחץ של זמן: יש כחודשיים לכתוב ולנסח שלושה-ארבעה עמודים. החומר פתוח, הספריות מחכות, המרצה זמין מוכן לענות כמעט על כל שאלה.
זו התקופה הזו בשנה שאני קורא עבודות של סטודנטים שלי, וכמו שעון שוויצרי, המסונכרן עם השעון האטומי שמחמיץ כאלפית שניה רק אחת לעשרת אלפים שנה, בתקופה הזו של השנה, אני שוקע לתוך דיכאון עמוק.
כתיבת תגובה