סיפור שהיה כך היה.
לפני כחודשיים וחצי פנתה אליי איריס מחברת יחסי הציבור MS תקשורת. היא שאלה אותי האם ארצה לנסוע לחו"ל כדי להשתתף בכנס שעורכת חברת EMC. עניתי שהיא כנראה לא מעודכנת: "אני כבר לא עיתונאי", אמרתי לה. "טוב מאוד", היא ענתה "כי אנחנו לא מזמינים עיתונאים. אנחנו מזמינים בלוגרים".
הא?!
חברת EMC עורכת בשבוע הבא כנס בן יומיים בניו-יורק. בכנס, אליו יגיעו כ-30 בלוגרים מכל העולם, יטופלו נושאים שונים: מניהול תוכן דיגיטלי דרך הצגת טכנולוגיות חדשות ועד ווב 2.0. איריס הסבירה לי שהסיכוי ש-EMC תבחר דווקא בי אינו גדול מכיוון שישראל שולחת רק בלוגר אחד וגם הוא מתמודד עם נציגי הבלוגוספירה של מדינות קטנות כמו ספרד ופורטוגל. היא ביקשה שאשלח את ה-CV שלי. שלחתי ושכחתי מהעניין. כעבור כמה ימים קיבלתי במייל מספר שאלות. בין השאר נשאלתי על ידי החברה מה היא יכולה לצפות ממני.
החלטתי להיות בוטה. כתבתי שלמרות שאינני משמש עוד כעיתונאי, אפשר לצפות ממני לסיקור על פי סטנדרטים עיתונאים (החיוביים, כן?), ואז הוספתי:
"אם מצפים לקנות אותי בנזיד נסיעה לניו-יורק, אני מוותר. כבר הייתי בניו-יורק כמה פעמים. אם ב-EMC רוצים התרשמות אותנטית הרי שזה מה שאני יכול לספק. מעולם לא כתבתי תוכן שיווקי ואין לי כוונה להתחיל כעת".
ייאמר לזכותה של איריס ו-EMC שהם לא נבהלו מהתשובה האגרסיבית. חלפו יומיים ונמסר לי שב-EMC ישמחו אם ארצה לבוא לכנס. ככל הידוע לי, ויתכן שאני טועה, זו הפעם הראשונה שבלוגר ישראלי, ביושבו כבלוגר, נשלח על ידי חברה מסחרית לחו"ל כדי לסקר אירוע שכזה. מעניין.
הנה הגילוי הנאות: EMC מממנת את הטיסות הלוך ושוב לניו-יורק (במחלקת תיירות). היא גם מממנת שלושה לילות במלון שבו נערך הכנס. אני מתכוון להישאר בניו-יורק לילה נוסף ולילה זה כבר שולם מכיסי. הדבר היחיד שמצופה ממני הוא לדווח באופן עצמאי על המתרחש בכנס כאן, בגלוב. אנשי EMC לא דיברו איתי ולא תדרכו אותי ולא הבהירו לי שיתנקשו בחיי אם לא אכתוב שהם החברה הכי נהדרת בעולם. יתכן שכמה מהלקחים מהכנס ישולבו גם בטקסטים אחרים שאני כותב עבור "העין השביעית" ו/או "מעריב" אבל ממילא לא הבטחתי כזה דבר (כאשר דיברו איתי כלל לא ידעתי שאכתוב עבור "מעריב") ואף אחד לא ביקש או מצפה שאכתוב על הכנס גם בערוצי תקשורת אחרים.
אני יוצא לניו-יורק בלילה שבין רביעי לחמישי. האירוע עצמו מתחיל כמה שעות אחרי שאני נוחת, ביום חמישי אחר הצהריים שעון ניו-יורק. למחרת, יום שישי, יתקיים החלק המרכזי של הכנס. מי שיבקר בגלוב ביומיים האלו יהנה מדיווחים חיים על המתרחש בכנס ומכיוון שהכנס נערך בסנגנון המזכיר יותר סדנא – בשל מספר המשתתפים המצומצם – אוכל להעביר את התייחסותכם, שאלותיכם והערותיכם במהלך אירוע עצמו (הו, זה יהיה מעניין). גם חשבון הטוויטר שלי יעבוד שעות נוספות. זו ללא ספק תהיה חוויה ראשונה מסוגה עבורי.
אחד הדברים שאני מצפה להם במיוחד הוא המפגש עם כל כך הרבה בלוגרים מכל כך הרבה מדינות. יש לי הרגשה שמעבר לתכנים בכנס ולחוויה עצמה, המפגש יניב לא מעט תובנות.
אם למישהו יש עצות טובות לגבי מקומות בהם ח-י-י-ב-י-ם להיות בניו-יורק (ולא, אמפייר-סטייט בילדינג לא נחשב לעצה טובה. גם לא לבקר בפסל החירות), עכשיו זה הזמן. עדיפות לחנויות ספרים גדולות, מופעי סטנד-אפ קטנים, מסעדות חביבות ואזורים שאין בהם שנדיבריליון בני-אדם.
ניו-יורק, היר איי קאם!
הממממ בעצם, בינתיים, אני עוד כאן.
כתיבת תגובה