זה לא סוד שבחודשים האחרונים אני קורא הרבה פילוסופים שעסקו בטכנולוגיה, לעזאזל אפילו ההעדרים בגלוב מושפעים מזה.
שלושת הפילוסופים המרכזיים שקראתי שעוסקים בטיבה, השפעתה ומהותה של הטכנולוגיה, הם מרטין היידגר, הרברט מרקוזה (שלא ממש עונה להגדרה 'פילוסוף') וז'אק אלול. שלושתם פעלו פחות או יותר באותן השנים, שלושתם הושפעו מאותו אירוע מכונן: מלחמת העולם השניה ופצצת האטום. יש עוד הרבה מן המשותף בין השלושה, וגם לא מעט מפריד אבל על דבר אחד נראה שהם מסכימים: הדבר שמשותף לכל הטכנולוגיות הוא היותן מקדמות כמה ערכים בסיסים. המרכזי שבהם הוא היעילות.
בטוש פרסמו היום פרויקט נחמד, אם כי מעט צפוי, שכותרתו: "כתבי ההיי-טק שלנו מספרים על הטכנולוגיות ששיחררו אותם ועל אלא שדווקא הפכו אותם למשועבדים מתמיד". פסדר, פרויקט לפסח. המדגם הלא מייצג הזה של אנשים שכותבים על היחס שלהם לטכנולוגיות בהן הם משתמשים, מספק דוגמה חביבה לדרך שבה אנחנו תופשים טכנולוגיות וכיצד הן "עובדות" עבורנו:
אמיתי זיו כותב על אוזניות הבלוטות' שלו: "כיום, אני לא רק נלחם על מקומי בין ים האוטובוסים, אלא מנצל את הזמן לשיחות טלפון וזה חוסך זמן, הרבה זמן". לחסוך זמן. יעילות.
מעיין כהן כותבת על פייסבוק: "רוצים להעסיק עובד חדש? הפרופיל שלו בפייסבוק יגלה לכם הרבה יותר עליו מאשר קורות החיים הסטנדרטיים". לגלות דברים על עובד פוטנציאלי. יעילות.
פז ויסמן כותב על דיגסבי: "יש רק כלי אחד שמרכז אותם יחד, והוא אפילו מאפשר גישה לטוויטר. קוראים לו דיגסבי (Digsby), ובזכותו אני מרוויח זמן וחוסך במשאבי מחשב". גם מרוויח זמן (!) וגם חוסך במשאבי המחשב (!) והרי לכם נער הפוסטר של העובד היעיל.
אורי ברקוביץ' כותב על ה-GPS: "סוף לשיקול הדעת, סוף ליצירתיות, סוף לאילתור, סוף לגמישות. הנוחות שוב ניצחה". זו לא הנוחות, אורי, זו היעילות.
אור הירשאוגה על התוכנות שמגישות הצעות באיביי: "בתור סוחר פעיל, שמחתי מאוד לגלות שיש מי שיכול לקום במקומי". להגיש הצעה אלפית שניה אחרי מישהו אחר. יעילות.
גליה ימיני על מאגרי מידע: "מאגרי המידע העיתונאיים ויכולות החיפוש והחיתוך שלהם רק משתפרים והולכים, ועבור מי שעובד במקצוע שדורש כל כך הרבה אינפורמציה – זה היה בהחלט חבל הצלה". יכולות חיפוש, חיתוך, איתור מידע. יעילות.
העובדה שטכנולוגיות הופכות אותנו לאנשים יעילים יותר אינה עניין חדש אבל האם אנחנו מבינים מה זה עושה לנו? רק גיא גרימלנד מעלה את הסוגיה הזו כאשר הוא כותב על אווטלוק ווב-אקסס: "כלים מסוגו של Outlook web access אמנם מייעלים את העבודה, אבל גם מייצרים עבודה עודפת במקום לאפשר לי לנוח ולהירגע".
ואולי זו הנקודה. כאשר מוכרים לנו טכנולוגיות עוטפים אותן באינספור ערכים שהן אמורות לקדם (ומספיק לראות את קליפי הוידאו שהחברות מכינות לקראת האירועים שבהם הן משיקות את הטכנולוגיות החדשות): מגניבות, הנאה והערך האהוב עליי: יצירתיות. יצירתיות בתחת שלי (סלחו לי על הצרפתית). טכנולוגיה, כל טכנולוגיה, באה לעולם כדי לקדם יעילות. אין פלא שרבים מאיתנו מרגישים שהפכנו למכונה כי מכונה מבינה רק דבר אחד: לעשות את העבודה שלה ביעילות המירבית.
לכן הפרויקט של הטוש מחמיץ את הנקודה. השאלה היא לא האם אנחנו יכולים להשתחרר מהטכנולוגיות שמשעבדות אותנו. השאלה היא האם אנחנו יכולים להשתחרר מהתפישה המוחלטת, שלא ניתנת לערעור, לפיה יעילות היא הערך החשוב מכולם, ערך שאין עליון ממנו. שם טמון השעבוד האמיתי. גם אני מתקשה לדמיין את עצמי חי חיים שהם לא החיים הכי יעילים שאפשר.
זו, כך נראה לי, טיבה של העבדות המודרנית; עבדות של הנפש, של המחשבה, של הדמיון.
שיהיה חג חירות שמח לכולם.
כתיבת תגובה