האביר שלא היה נענה להזמנה ושלח אלינו פוסט לקטגוריית כתב/ת אורח/ת. הנה הוא לפניכם:
חדשות ערוץ 2 חשפו באחרונה שכמעט חצי מהחלטות הממשלה לא מתבצעות. אבל מה עם אלה שכן מתבצעות? לפני למעלה מ-30 שנה החליטה המדינה שהיא תממן 50% מהוצאות הספריות בארץ 50% יממנו הרשויות המקומיות ויאסר על הספריות לגבות דמי מנוי. סכום התמיכה לא עודכן ונשחק, והספריות גבו לאורך השנים גביה לא חוקית של דמי מנוי בנסיון להחזיק את הראש מעל המים. המצב התדרדר עד כדי כך שבשנת 2006 תמיכת הממשלה ירדה ל-8% מהתקציב וגם ספריות עירוניות מן הערים הגדולות שלא נתמכו עד אז, הצטרפו ליניקה מן העטין המדולדל של הממשלה.
בסוף 2007, אחרי שש שנות נסיונות חקיקה שבהן הצרכים האמיתיים קווצ'צ'ו על ידי האוצר בטענה שאי אפשר לממן את הספריות בסכום הנדרש (עקבו אחר דבריה של סיון הכטר נציגת האוצר) ואחרי מסמוסים של משרד המשפטים (ע"ע דה הרטוך – כן כן, האיש והסטירה) התקבלה הצעת חוק אשר בחודשים הראשונים ליישומה אומנם העלתה את מספר הקוראים, אולם כבר עתה רשויות מקומיות מסוימות מפטרות את הספרנים שאין להם קביעות בגלל שהתקציב העלוב שהובטח (30 מיליון לעומת 70 מיליון כפי שצויין בפרוטוקול מ-2002) לא מגיע בינתיים אל הרשויות.
התוצאה מרגיזה: המדינה, לעיתים באמצעות מפעל הפיס, רוכשת למען הספריות ספרים, אבל בקצב הזה בתוך כמה שנים לא יהיה מי שיתווך בין הספרים לקוראים. אם זה מה שקורה עם חוק שעבר 30 שנות תחיקה – מה תהיה התוצאה של חוק 892?
כתיבת תגובה