הטקסט הזה היה אמור להתפרסם ב"ידיעות אחרונות" אך מסיבות טכניות לגמרי הוא בסופו של דבר לא פורסם. אני מביא אותו כאן במלואו.
מי שחשב שלנצח יזכרו יזמי ההייטק את לקחי הבועה הקודמת מקבל באחרונה הוכחה כי לא כך הדבר. הסיבה לכך היא שמספר חברות יוצאות מן הכלל, שאינן מעידות על הכלל, נותנות תחושה שגם ב-2008 כמו ב-1998, אין צורך במודל כלכלי אמיתי כדי למכור את החברה תמורת סכומים משוגעים.
בשבוע שעבר לדוגמה, נרכשה חברת פוקסי-טיונס על ידי יאהו (השם יקום דמה) תמורת כ-30 מיליון דולר (האמת היא שלאף אחד אין מושג תמורת כמה כסף היא נרכשה – כל המספרים שנזרקים באוויר הם לא יותר מאשר ניחושים). פוקסי-טיונס היא חברה נפלאה שהוקמה על ידי שני אנשים מוכשרים כמו שדים אבל דבר אחד לא היה לה: הכנסות.
ב"הארץ" סופר שיוסי ורדי, שמכר את ICQ תמורת יותר מ-400 מיליון דולר ל-AOL ושהיה אחד המשקיעים בפוקסי-טיונס, נוהג לומר ש"הכנסות הן הסחת דעת" וכי ככל הידוע לו לפוקסי-טיונס לא היו הסחות דעת מהסוג הזה. "רווחים" היא מילה שכלל אין טעם להזכיר בהקשר הזה שכן על פי המודלים הכלכלים הנהוגים על כדור הארץ, קשה לייצר רווחים במקום שבו לא נוצרות הכנסות.
בין אם ורדי אמר את המשפט הזה ובין אם לא שווה לבחון את התזה הזו. זו תזה מתעתעת מכיוון שלאחר שחברה בה הושקעו מיליון דולר נרכשת תמורת כמה עשרות מיליוני דולרים, היא נשמעת הגיונית ונכונה. למעשה ישנן לא מעט דוגמאות להיותה מדויקת. יוטיוב נמכרה ביותר מ-1.6 מיליארד דולר לגוגל למרות שרשמה הכנסות מזעריות. eBay רכשה את "סקייפ" תמורת 2.6 מיליארד דולר למרות שההכנסות לא היו הצד החזק שלה. וכמובן ICQ הישראלית שלא היתה מצוידת בהכנסות משמעותיות (אם בכלל) ושנמכרה ל-AOL במה שנחשב לארכיטיפ הישראלי ל"מסודרים".
המשותף לשלושת המקרים האלו הוא שהחברות שנרכשו נהנו מנכס אחד מרכזי: חיבת הגולשים. לפני שנרכשה, הורדה סקייפ 151 מיליון פעם והיו לה 53 מיליון משתמשים רשומים. ליוטיוב הועלו עשרות מיליוני סרטונים בשבוע ו-ICQ הצליחה להשתלט על שוק המסרים המיידיים (שבמידה רבה, היא המציאה אותו). מכיוון שבאינטרנט ישנה חשיבות רבה לעובדה שהגעת ראשון אל השוק והתבססת כמוביל בו, ישנן חברות רבות שמוכנות לשלם סכומי כסף גבוהים למי שהצליח לעשות זאת.
אבל יש גם צד שני למטבע. לפני כמה חודשים הודיעה eBay שהיא מוחקת כ-900 מיליון דולר (חשבו לרגע על המספר הזה) משווי עסקת הרכישה של סקייפ מכיוון שסקייפ פשוט לא מספקת את הסחורה. זמן קצר לאחר מכן מנכ"לית החברה התפטרה. תזת הסחת הדעת תטען שאין בעיה עם הכנסות באופן עקרוני, רק שבשלב הסטארט-אפ הכנסות הן עניין משני לשאלה כיצד להשיג את תשומת לב הגולשים; את מודל ההכנסות והשגתן בפועל אפשר לדחות לשלב מאוחר יותר.
הבעיה עם מודל הסחת הדעת היא כפולה. הראשונה שהיא עובדת רק עבור מיעוט של חברות שכן רק חברות בודדות מצליחות להמציא שוק חדש לחלוטין ואז להשתלט עליו. 98% מחברות הסטארט-אפ אינן כאלו. רוב החברות מציעות שיפורים של פיתוחים או רעיונות קיימים ומבקשות לשכנע לקוחות שיש להן בעיה שהן פותרות (טענה שאינה תמיד מבוססת – לא בגלל שהן לא פותרות את הבעיה אלא בגלל שמלכתחילה אין בעיה). מי שינסה ליישם במקרים אלו את מודל הסחת הדעת יגלה שהחברה שלו לא מעניינת אף אחד מכיוון שהיא לא מחזיקה בשום ערך אמיתי: לא בתשומת לב הלקוחות ולא בהכנסות.
הבעיה השניה היא שחברות רבות למדו שמי שלא הצליחה לפתח מודל הכנסות והראתה שהוא עובד, לא הצליחה לשכנע את הרוכשות הפוטנציאליות שיש בכלל סיבה להתעניין בה. הכנסות הן אולי הסחת דעת אבל יש מבין החברות הרוכשות כאלו שסבורות שאם הן משלמות עשרות, לעתים מאות מיליוני דולרים, כדאי שיסבירו להן איך, איכשהו, הן יקבלו תמורה לכספן. אמריקאים נו, הם קצת נודניקים.
(עוף טופיק: מישהו יכול להסביר לי את זה? להזכירכם, זה פורסם אצלנו אתמול)
כתיבת תגובה