עמית שלח לאימייל הסגול עם הנקודות הצהובות קישור לטקסט הזה שהתפרסם בלמהנט. בטקסט מסביר אחד, יוסף גולדשמידט, מדוע על דתיים אמיתיים אסור בשום פנים ואופן להתגייס לצה"ל וזאת בניגוד לדבריו של האלוף חובש הכיפה, אלעזר שטרן. בין השאר כותב גולדשמידט:
האמת היא שדווקא בגלל שמדובר באלוף דתי, יש צורך באמירה חזקה יותר שלנו נגד הגיוס, שמא יטעו התמימים ויחשבו שאפשר גם להיות דתי וגם לשרת בצה"ל, אפשר גם לשמור מצוות וגם להיות מפקד, אבל האמת שונה וחזקה יותר מכל דבר אחר, וצריך לומר זאת בקול ברור ורם – הערכים שלכם אינם הערכים שלנו! האידיאלים שלכם אינם האידאילים שלנו! והמטרה שלכם אינה המטרה שלנו! יש לנו תורת חיים, תורה שניתנה לפני אלפי שנים והיא נכונה ואמיתית היום כמו שהייתה אז, ועל פיה ורק על פיה אנחנו נוהגים.
אנחנו לא משנים את דעתנו לפי צו האופנה, ולא מוכנים לבלוע את הגלולה המרה בעטיפה של סוכריה. בשבילנו להתגייס לצה"ל פירושו אבדן הרוחניות ושיבוש הערכים עליהם נלחמנו ועדיין נלחמים אלפי שנים, ומוכנים למסור עליה את נפשנו.
הטקסטים מהסוג הזה, שאני בטוח שנכתבו בכוונה גדולה ובאמונה יוקדת, מזכירים (לפחות לי) שהאיום האמיתי על החברה הישראלית לא טמון באירן או בעזה. האיומים הגדולים ביותר על לכידותה וקיומה של החברה הישראלית נמצאים כאן בבית ואחד מהם טמון במגזר החרדים.
אסתכן בכך שאובן לא נכון ואומר דבר מה שעשוי להיתפס כקיצוני.
בין גולדשמידט לבין הערבים הנלחמים על מה שנתפס בעיניהם כאדמתם ולכן הם רוצים להרוג בנו, יש יותר מן המשותף ממה שרבים מאיתנו מוכנים להודות.
אין בי שום סימפטיה כלפי מחבלים ואני לא מזיל שום דמעה כאשר אדם חגור בחגורת נפץ, טיל קאסם או רובה קלצ'ניקוב מאבד את חייו, אבל ברמת הערכים הם נלחמים על מה שהם סבורים ששייך להם (ועושים זאת באלימות זוועתית כמעט בלתי אנושית). גולדשמידט אינו שונה מהם במאום. אמנם גולדשמידט אינו יורה באף אחד אבל אין לי ספק שבהינתן הוראה מתאימה מהרב המתאים, גולדשמידט יירה גם יירה. הרציונאל שמנחה גולדשמידט ואת החמסניק הוא אותו רציונאל קיצוני, עיוור משנאת האחר, מורכב מסטראוטיפים ובורות, מבוסס על חינוך ואידיאולוגיה השוטפת את מוחם של המאזינים לה.
ביני ובין גולדשמידט אין דבר מן המשותף כמו שביני ובין החמסניק אין דבר מן המשותף. אם אסתובב עם רכב במהלך השבת בשכונתו של גולדשמידט כלל לא בטוח שאצא מהשכונה בחתיכה אחת. הסכנה הקיומית לחילוני בקרב גולדשמידטים וליהודים בקרב חסמניקים אינה שונה בהרבה. הסיכוי שלי לדבר בהיגיון עם גולדשמידט דומה לסיכוי שלי לדבר בהיגיון עם החמסניק. זה לא אחי וזה לא בן-דודי. שניהם אויביי, שניהם שונאיי, שניהם רוצים בהסתלקותי.
אם יש מישהו שמחלל קודש, זהו לא הדתי המתגייס לצה"ל. גולדשמידט הוא מחלל הקודש האמיתי. אינני מסתיר שאני חילוני ואתאיסט. אינני מאמין בקיומו של אל. ואולם אם אלוהים היה קיים, הוא היה מתפלץ לשמע דבריו של גולדשמידט המתיימר לדבר בשמו. מתפלץ, מתבייש ונעלם.
כתיבת תגובה