אחרי הצקות חוזרות ונשנות של היו"ר, (מלוות בעיטושים כבדים, למען האמפתיה) התחלתי לכתוב פוסט על משהו אחר לגמרי. חיפשתי לינקים. והגעתי לאתר הזה. "אהבת ילדים" (עדכון: האתר הוסר, נותר הדיווח ב-Ynet שפרסם ידיעה בעניין בעקבות הפוסט ופרסום שלי ב"ידיעות אחרונות").
אהבת ילדים אינה התעללות, והיא אפילו לא בהכרח מינית. אהבת ילדים הינה בפשטות הקשר הרגשי שבין אדם בוגר לילד צעיר, אשר אליו עשויה להתלוות משיכה מינית.
וכך, טוען הכותב, פדופיליה היא בעצם רק "העדפה". והעדפות?
העדפות הן באמת עניין של טעם. יש אנשים שמעדיפים בננות, חלקם מעדיפים אפרסקים. האם אלו שמעדיפים בננות עליהם לקרוא לאלו שמעדיפים אפרסקים "חולים," ולרדוף – ולתבוע לדין – אותם, רק בגלל שאוהבי-הבננות הם הרוב?
וההיסטוריה:
פדופיליה רווחת כמעט בכל תרבות ולאורך כל ההיסטוריה. פדרסטיות (יחסים מיניים בין גבר לנער) לא הומצאה על ידי כמרים קתולים, אלא הייתה נורמה תרבותית ביוון העתיקה, שבה היא נחשבה לחלק הכרחי בחניכתו של ילד לַבגרות.
צודק. ללא ספק. וכיוון שיש לתופעה היסטוריה היא לגיטימית לחלוטין. כיוון שהיסטוריה, אם לא ידעתם, מייצרת לגיטימציה. ויעידו על כך כל האנסים, הרוצחים, והאנשים שסתם מסרבים להתקלח, ששטיחים אדומים נפרשים בפניהם לאן שלא ילכו. הכותב ממשיך וטוען, שמיניות האדם היא מיומנות חשובה שילדים צריכים ללמוד ממבוגרים. פדופילים כמחנכים נאורים, שהחברה מונעת מהם בתוקף את תורתם מילדים תאבי ידע. והילדים כמובן רוצים מאוד ללמוד:
אלימות פיזית קורת כנראה בלא יותר מ-3 אחוז מכל המקרים של ה"הטרדות" המיניות, ורק בכ-15 אחוזים מכל המגעים המיניים של מבוגר-ילד מעורב סוג של כפיה מכל סוג שהוא, כולל איומים. במילים אחרות, ברב המקרים ילדים מעוניינים במגעים המיניים, או בשביל לנסח זאת במונחים משפטיים, הילדים במקרים רבים הם "קורבנות שמשתפים פעולה." עבורי, המונח "קורבן שמשתף פעולה" ללא מנוס מצביע על הסכמה הדדית, וכפי שהמשפטן הרוֹמָאִי הגדול, אולפיאן, ניסח: "עם הסכמה, אין פגיעה."
האחיין בן השלוש שלי נורא אוהב עכבישים. הוא אוהב לתפוס אותם, להסתכל בהם היטב ומיד אחר כך מנסה לטעום. כששאלתי אותו לפשר מעשיו הוא אמר: "אני רק רציתה לראות אם זה טעים לי". ילד מופלא. בשל. וללא ספק אחראי למעשיו.
הצורך שלנו, בני האדם, ב"קשר עם ילדים" גורם לנו ללדת אותם מחד ולהתמזמז איתם מאידך. כן, כן, אלו שני צדדים של אותו מטבע:
הנה הניסיון שלי להסביר את התופעה העתיקה הזאת: אתה לא מבוגר באמת עד שלא נעשית אחד מהמתחסדים הידועים כ"הוֹרֶה." עד אז, אתה עדיין ילד בלֵב. אולי זו הסיבה שיש רווקים ללא ילדים ועל פניו-נזירים שלעתים כה קרובות בעלי זיקה לילדים יותר מלמבוגרים: הם מתקשרים טוב יותר לילדים בגלל שבמובן מסוים הם עדיין ילדים בעצמם. אפשר שבני-אדם הם בעלי כמיהה אינסטינקטיבית לילדים, ואם הם לא יכולים לספק את הכמיהה לילדים בדרך אחת, הם מחפשים להיות "בעלי" ילדים בדרך אחרת: כשווים וכמאהבים.
ולבסוף הוא מטיף מוסר לחברה בכלל ולהורים בפרט על כך שהם מונעים מילדיהם את אחת החוויות מרנינות הנפש ביותר עלי אדמות. פויה:
נראה שאין זה אלא רוע לב מצידנו, כחברה, לשלול מבני-אדם שהם כה יקרים את הזכות ליהנות ממין – ליהנות מתענוג החיים הכי גדול – כשהם עדיין צעירים, בריאים, ויפים מספיק בשביל להיות מסוגלים להשיג בן זוג מעוניין. השמיים יעידו, כשהם יגדלו אם יהיו מכוערים מדיי בשביל להיות מסוגלים להשיג מין.
ובכן, נראה שהניו אייג' לא פסח גם על הפדופיליה. הכותב, יהא אשר יהא, ב"מאמר" נרגש בן 8 חלקים מגייס לעזרתו את כל ההיסטוריה האנושית, את הסוציולוגיה, ופכים נבחרים של פילוסופיה בגרוש בכדי להביא בפני הקורא (?!) את משנתו המעוותת לפיה פדופיליה היא חלק מהטבע האנושי ולפיכך יש להתייחס אליה כמו לנגינה על כינור – להתאמן! להתאמן! להתאמן! כולנו פדופילים במהותנו – לו רק נשתחרר ונכיר בצרכים הבסיסיים שלנו.
ואם לא ידעתם, אבות ואמהות בהווה ולעתיד – מניעה של החוויה מטמטמת החושים של סקס עם מבוגר מילדכם הקט היא היא הפשע האמיתי. ילדים בני שלוש חווים אורגזמות, אם לא ידעתם והמשימה שלנו היא לעזור להם לגמור. כן. כי הם זקוקים לעזרה. אנחנו בעצם לשכת הפאקינג סעד. לא סוטים. לא מעורערים בנפשנו. אחיות רחמניות. האמא תרזות של המין האנושי. והיכן הם מגיניה המתחסדים של "נפשם הרכה" כשבאמת צריך אותם? אה, הם עסוקים במלחמה בפורנו, בהומוסקסואלים, ובשאר "תועבות" חוקיות לחלוטין. כי כולנו במהותנו פושעים שיש להגביל. כי למי יש זמן לעקור עשבים שוטים כשאפשר לשרוף הכל? כי כך ביקש הרב.
כתיבת תגובה