כאשר באוגוסט 2006 העלו בטושיה את הבלוג של זרובבלה הרמתי גבה. לא הבנתי מה לטיפוס הזה ולאסטרטגיית הטוש. חלפו להם הימים, הזרובבלה הפכה למתחרה בתוכנית הטלוויזיה הכי מטומטמת שאי פעם נתקלתי בה (מיי בלוג), כנראה בגדר של "מצא מין את מינו". היום אני קורא אצל אביעד קדרון, מי שהרים את המיזם המקסים, ענבים, שזרובבלה זכתה בכבוד המפוקפק להיות הראשונה שהוא מוחק מהמיזם. מדוע? בגלל הפוסט הזה שכותרתו "אני לא אוהבת ערבים". הנה פנינה:
ואם עדיין לא נימקתי את עמדתי בנוגע לאי-אהבת ערבים, הנה הראיה המוחצת.
ביום מן הימים בהיתי מבעד לחלון המכונית שנסעה לאורך כביש ואדי ערה. היה זה לילה גשום וקר במיוחד, המגבים ריצדו על השמשות והמזגן חימם ככל יכולתו. וכשעצרנו ברמזור, ראיתי ילדים ערבים מטיילים בצומת, מקבצים נדבות. בני שש עד שתיים עשרה, אני מניחה. מטיילים בחושך באמצע כביש מהיר. ספוגים עד לשד עצמותיהם בגשם שלא מפסיק לרדת מהצהריים, בטח רועדים מקור. אם לא ידרסו, יחזרו הביתה עם דלקת ריאות. אבל מה זה משנה, ילד אחד הלך, נשארו עוד שמונה. העיקר שהגופה שלו הגיעה הביתה עם כיסים מלאים בכסף קטן.
כשרואים דבר כזה, אי אפשר לחשוב שום דבר מחמיא יותר מ"ערבים הם חיות מלוכלכות, צריך לעקר את כולם ולשמור אותם במכלאות שלא יעבירו אלינו חלילה את המחלות שלהם".
אין ספק, הבהמה הזו היא הוגת הדעות של העשור.
אולי עכשיו מישהו יתפוס שכל בטוש ויזרוק את הטינופת הזו לכל הרוחות?
כתיבת תגובה