מידע שקוף לכל

קטגוריות:

יונתן אורלב שלח טקסט לאימייל הסגול עם הנקודות הצהובות והצעתי לו לארח אותו בקטגוריית "כתב אורח". הנה הטקסט.

בעקבות  המאמר הזה על ירון זליכה ועל מערכות השקיפות שהוא מנסה לקדם, אני רוצה להעביר במספר מילים רעיון שחשבתי עליו כבר מזמן.

תארו לכם מצב היפותטי כרגע שבו ניתן היה להגיע למצב בו כל כל ישיבה של הממשלה, הכנסת, בתי המשפט, השלטון המקומי, וכל רשויות המדינה השונות מוקלטות בוידאו, כל מסמך שנכתב נשמר, כל מכתב וכל דבר דוא"ל נשמרים, כל שיחת טלפון מתועדת (מוקלטת?), וכל חומר שמופק ע"י רשות ציבורית כלשהי (החל מהעיריות ועד משרדי פקידי השומה, למשל), נשמרים כולם על שרת יעודי באינטרנט שנגיש לכל האזרחים. כל מידע, מלבד מידע סודי שאין אפשרות לפרסמו או מידע פרטי שאין לחשוף לצד שלישי (התחשבנויות בין אזרח פלוני אלמוני לרשות בנוגע למיסים, למשל). הניחו שימצא פיתרון מספק לעניין המידע הביטחוני, המידע האישי, אבטחת המידע, ושימו בצד שיקולים פוליטיים.

עכשיו נניח שהמידע זמין דרך איזה שהוא שער מוסדר (עמוד Web?), המאפשר להגיע מהקלטה של ישיבה לכל המסמכים שהופקו בעקבותיה או להגיע ממסמך שרירותי כלשהו לכל המסמכים, הישיבות, העדויות וההתכתבויות שהוא מתייחס אליהם, כולל התכתבויות בין האזרחים לשילטון בעיינים כלליים או בעניינים פרטיים (בין האזרח לשילטון – שיהיו זמינים רק לגורמים המתאימים ולא לכלל הציבור). הניחו שבכל פעם שיוצאת הודעה לעיתונות, או מפורסם מסמך כלשהו הנוגע לציבור, ניתן לקרוא את כל המסמכים הנוגעים ליצירתו, ניתן להאזין לכל הישיבות שהביאו לניסוחו, לקרוא את ההתכתבויות בין כל הגורמים שעמלו על יצירתו, לקרוא את כל הנתונים שעליהם התבססו יוצרי המסמך (מנסחי ההחלטה), ולבדוק את כל השיקולים שלהם. חישבו לדוגמא, על האפשרויות שתעניק מערכת כזו לרוצים לחקור את הספר השנתי של מבקר המדינה או את ספר התקציב.

תארו לכם גם שעבור כל מסמך כזה, הציבור יכול היה להוסיף הערות, להציע הצעות ולהעלות שאלות (בצמוד למסמך המקורי, מבלי לשנותו), עליהן יוכלו ואולי ידרשו להשיב יוצרי המסמך המקורי (התעלמו מבעיות הכרוכות בהצפות, עומס, או דיונים עקרים).

האם מודל כזה לא היה מאפשר לחסל את השחיתות כמעט לחלוטין? האם לא היה חושף תהליכים שכיום אי אפשר להתוודע אליהם? האם לא היה מציף אנשים טובים במיוחד או גרועים במיוחד כלפי מעלה? האם לא היה מציף ומעלה פגמים במערכת? האם זה לא היה מאפשר לאזרחים לקחת חלק פעיל בתהליכי קבלת ההחלטות, בתהליכי גיבוש המדיניות, לחשוף אנשים שהתנהגותם לא תקינה, לבקר הוצאות כספיות בלתי תקינות המועברים לגורמים לא ראויים, או לחקור מהלכים שנעשו בשנים האחרונות תוך התבססות על נתונים שאין כיום כל אפשרות להשיגם?

אם תפתרנה הבעיות הכרוכות בהגבלות על מידע סודי ומידע פרטי, האם אין ההצעה הזו מעשית? האם לא ניתן לבנות מערכת כזו בתוך כמה שנים?

← הקודם

תגובות

27 תגובות על “מידע שקוף לכל”

  1. אני חושב שהשאלה היא לא האם *ניתן* לבנות כזו מערכת אלא האם *צריך* לבנות כזו מערכת. אני חושב שההצעה גורפת מדי. אם אני עובד מדינה אני לדוגמה, לא רוצה שכל שיחת טלפון שלי תוקלט. לשקיפות יש שני צדדים: האחד אספקת מידע חיוני והכרחי לאזרח והשני פגיעה בפרטיות אנשי שירות המדינה. היכן עובר הגבול? אני חושב שיונתן משרטט את הגבול מעט רחוק מדי.

  2. איזו שיחת טלפון, במסגרת תפקידך כעובד מדינה, היית רוצה להסתיר מהציבור?

  3. למה לא היית רוצה שהיא תוקלט? מה יש לך להסתיר בדיוק, בתור עובד מדינה?

    זה בלי קשר לדעתי על ההצעה, שאני חושב שהיא לא טובה.

  4. חתול אדיש

    יובל רוצה להסתיר מהציבור את השחיתויות בגלוב!

  5. אקס או שמוליק, לא יצא לכם לערוך שיחות פרטיות מטלפון משרדי? ובשירות המדינה זה אפילו נפוץ יותר, אם לשפוט לפי זה שכבר יומיים שלושה מספרים במשרד החינוך תפוסים כל הזמן…

  6. יובל עושה שיחות רבות למספרים כאלה ואחרים המפורסמים בעמודים האחרונים של העיתון ליד מודעות האבל. הוא רוצה להסתיר את זה שהוא אוהב גברים שחורים עם חוטיני ורוד, זה פשע?

  7. במערכת כל כך גדולה ומפורטת, זה יהיה דומה לדף שיחה על ערך נידח בויקפדיה. כמה טרולים יתלהמו, מומחים שיתווכחו ופקיד שלא יודע מה רוצים ממנו ואין לו זמן לשטויות ינעל את הערך תוך נימוק סתמי.
    לראיה, אף חברה פרטית או ציבורית לא מתנהלת ככה, למרות שיש להם אינטרס להתנהל בצורה הטובה ביותר. ניהול טוב בא ע"י בחירת אנשים ראויים ושיטת תיגמול לפי תוצאות, עד אז שום דבר לא יעזור.

    (הרעיון הוא מוצלח לגבי חלקים מרכזיים, שבחלקם נחשפים כבר היום).

  8. לא מזמן שמעתי את אופיר פינס מבקש שקיפות בחלק גדול מהתהליכים המתוארים כאן, איציק כהן, האחראי על מחשוב במשרד החשב הכללי, השיב שכבר יש הכל. האמת, שער הממשלה באינטרנט עובד יפה ומשתפר כל הזמן וכבר יש הרבה מידע זמין. הבעיה בדרך כלל היא לא בטכנולוגיה אלא באנשים שמסתירים מידע ולא מוכנים להשתמש במערכות המחושב שיכולות לבצע מעקב אחר מעשיהם. ככה זה גם בחברות גדולות המטמיעות מערכות מחשוב.
    הבעיה היא לא האמצעי אלא הנהלים, הסטנדרטים וההרגלים.

  9. באופן רשמי קיים חוק חופש המידע שאמור ,בעולם שכולו טוב, לתת מידע על הרשויות לכל דורש.
    בפועל זה לא קורה מ-2 סיבות:1. כל מיני הסתיגויות בחוק שמאפשרות לרשויות להנפיץ כל מיני סיבות נגד פרסום נתונים. 2.מאחורי החוק יש רשויות שלא עונות למכתבים, ולא מתייחסות לפניות מהציבור

  10. הטיעון של "מה יש לך להסתיר" תמיד עולה כאשר מדברים על הנושאים האלו.
    לסטודנטים שלי סיפרתי על שריף באחת הערים בארה"ב שהציע להתקין מצלמות בבתי האזרחים שיחוברו למטה המשטרה ויפעלו 24 שעות ביממה כדי שאם במקרה בעל מכה את אשתו (תופעה נפוצה באותה העיר) המשטרה תוכל להגיע במהירות עוד לפני שהאישה מתלוננת.
    כאשר אמרו לו "אההה, אדוני השריף, זה לא קצת חדירה לפרטיות?", הוא ענה "רגע, אם אתם לא מכים את נשותיכם, מה יש לכם להסתיר?".

  11. כמה בעיות:
    1. רק ל-55% מהאוכלוסיה בישראל יש נגישות לאינטרנט.
    2. אמנם כעובדי מדינה, כל דבר שקורה במסגרת תפקידם יכול להיות מתועד, אבל אל תשכח שבסופו של יום הם אנשים פרטיים. אתה יכול לומר שזה טיעון חלש, אבל לדעתי הוא לא.
    3. התיעוד שעליו מדובר עלול לגרום לסחבת עצומה מעבר לסחבת הקיימת. במדינה בה כבר אחוז עצום מהאוכלוסיה מועסק במגזר הציבורי, זה עלול לגרום לבעיה.
    4. מי אמר שיתייחסו בכלל להערות של הציבור? צריך שינוי קונספציה מוחלט במשרדי הממשלה בשביל זה.
    5. חלק נכבד מאוד מהמסמכים יהיה חסוי בגלל בעיות בטחון שדה ו/או פגיעה בפרטיות.
    6. כמות גדולה של שחיתות לא תיפתר בגלל אנשים שגולשים וקוראים מסמכים באתר מסוים – הרי אני מניח שבעסקאות אפלות אלו ואחרות, מנסים השותפים להסתיר כמה שיותר מעקבותיהם ולא להשאיר שובל-נייר.

    למרות כל הנקודות הללו, תאמין לי שאם היה wiki כזה (למרות שאני מבין שאתה לא רוצה לקרוא לו wiki בכוונה), הייתי שמח להשתתף בו.

  12. כעקרון, לפי חוק חופש המידע מותר כבר היום לבקש את המידע המדובר. אבל עדיין אף אחד כמעט ולא מבקש.

    הרמת מערכת כזו היתה מטילה, תיאורטית, עלויות רבות על המערכת. הבעיה של העלויות היתה לא קלה כשמדובר במדינת ישראל.

    לגבי ההערה של דנדוש על שיחות אישיות, אם באמת יש כאלו, ראוי שהן ימוגרו מהמערכת ויעלמו בכלל.

    אבל בכל מקרה, צריך שמערכת המדינה תהיה יותר שקופה, אבל עדיין אין אפשרות פיזית לעשות זאת.

    הרעיון נחמד, היישום לא נראה לי אפשרי.

  13. אוזניון

    לא תמיד עודף מידע עדיף על מעט מידע. קל מאוד להסתיר עץ ביער. רק ע"י עיבוד חכם של המידע הזה יהיה אפשר לבצע בו איזה שימוש.
    למשל כל מכרז ממשלתי מלווה בודאי בערמות של ניירת, פרוטוקולים, שיחות טלפון ואימליים. האם באמת משהוא יכול לעבור על כל המידע הזה ולגלות שחיתויות?
    הציבור הרחב יצטרך כרגיל לסמוך על מתווכים שיתמצתו עבורו את המידע ויציפו את הנושאים הבעייתים. מתווכים כאלו בד"כ ניגשים למידע עם איזו אגנדה משלהם ולכן יכולים לגרום בקלות לעיוות של המידע. וכך שוב הכוח של השימוש במידע נשאר בידי מיעוט קטן.

  14. בג"ץ נתן הוראה למדינה: להחזיר תשובה מנומקת מדוע לא לפתוח את דיוני ועדת וינוגרד לציבור הרחב- מלבד החלקים החסויים מטעמי בטחון. נניח ובג"ץ מחליט כי טיעוני המדינה אינם משכנעים. מי מחליט מהם החלקים הבטחוניים שיש להשאיר חסויים? אני מנחשת ש"המדינה". (אולי אני טועה?) בתשובה גם לכל השאלות שהעלה יונתן בפוסט: זו תהייה שקיפות "על הנייר" בלבד.

  15. ראשית, עודף מידע מהמם שכזה איננו ביטוי של שקיפות אלא להיפך, של סנוור. עבור אזרח פשוט הדבר יראה, לדעתי, מבהיל ומאיים, והוא יעדיף לשקוע בכורסא ולבהות בשדיים. למעשה, כבר עכשיו הוא מעדיף זאת ללא המידע.
    שנית, משום מה זה בעיקר מזכיר לי את מיניסטריון האמת יותר מכל דבר אחר. הרי צריך לשאול כאן שאלה מסדר שני, מי יהיה הגוף שיהיה אחראי על איסוף המידע הזה, סינונו ופירסומו? איך תדע שמה שאתה מקבל הוא אמיתי ולא משוכתב?

  16. ביום שמשהוא יבנה מערכת כזאת הוא יהרוג את השרידים האחרונים של דיון ענייני באיזה שהוא נושא. כמו שמצלמות הטלויזיה לא הפכו את דיוני הכנסת לטובים יותא, נהפוך הוא, כך צילום ותיעוד כל פעילות שלטונית יוביל להגברת הפופוליזם והרדידות. יתרה מכך, מערכת כזאת לא תשפיע כלל על תופעת השחיתות מאחר וזו תעשה ללא תיעוד בכל מקרה.
    אתם יכולים להמשיך ולבזבז זמן ולהוסיף תהליכים ובקרות שימנעו שחיתות שלטונית. או שאתם יכולים להכיר במציאות שהדרך היעילה למנוע שחיתות שלטונית היא לצמצם את תחומי ההשפעה של השלטון.

  17. כל פעם שאני מצלצלת לחברת הביטוח הישיר שלי ושומעת את ההודעה שכל השיחות מוקלטות זה מצחיק אותי. הייתי רוצה לשמוע את כל התמלילים של התסבוכת הקפקאית שנכנסתי איתם אליה. מישהו בכלל שומע את זה או שמדובר בסוג של דחליל?

    יונתן – ההצעה שלך מעניינת כפסקול לוידיוארט, וגם מפחידה קצת בהיקף שלה. ובאמת עשויה ליצור בליל טרחני שכלמיני אספנים כפייתיים יוכלו להרוג בו את הזמן שלהם.
    מבחינתי אפשר להסתפק במצלמות על המכנסיים של נבחרי ציבור, זה כן.

  18. הערב שידרו בערוץ 1 ב"מסיבת עיתונאים" קטע מריאיון עם קצב מלפני כשנה, שבו הוא אמר בנחת דברים הפוכים לאלו שלהוותנו שמענו ממנו היום.
    מקווה שאפשר יהיה לצפות בו ברשת.

  19. אגב יובל, זה כמו הגן הזה בפרדס חנה מהשלט חוצות בדרך לרכבת, שמצלם את הילדים וככה ההורים יכולים להיכנס לאינטרנט ולהסתכל. כלפעם שאני עוברת ליד הזוועה הזאתי בא לי להקיא.

  20. הריאיון הממלכתי הנושן עם קצב נמצא בינתיים ב- http://mabat.iba.org.il בתפריט משמאל – "מסיבת עיתונאים". הוא משודר בין השיחות עם יצחק זמיר ורוני בר-און.

  21. מהפכת המידע עדיין בהתהוותה, המודלים נבנים תוך כדי תנועה, ותמיד יהיה את דור המדבר, ככה שתוך כמה שנים זה לא ישים.
    מה דעתכם על הצעה בסדר גודל קצת יותר קטן אבל בעלת אופי מקומם.
    בצד החובה שמקימה החזקה כי "אי ידיעת החוק אינה פותרת מעונש", צריכה להיות זכות, או בעצם חובה מקבילה – חובה המוטלת על המדינה.
    כבר אתמול (ולמעשה לפני מספר שנים) אפשר היה להעלות לאינטרנט את כל חוקי המדינה, ומתוקף היות שיטת המשפט הנהוגה בישראל תקדימית, גם את כל פסה"ד המפורסמים (בכפוף לאותם הכללים המונעים גם היום פרסומו של פס"ד פלוני או חשיפת פרטים באלמוני).
    יתרה מכך, המידע אכן נמצא ברשת, חלקו פתוח לציבור (בימ"ש עליון), חלקו מוגבל בזיהוי משתמש ליודעי ח"ן (אתר בתי המשפט), וכמובן מידע בתשלום לכל דורש (ידיים פרטיות).
    בתור אזרח, זכותי לנגישות לכל דברי החוק בחינם, מה גם שאין עליהם זכות יוצרים, ועל המדינה מוטלת חובה לפרסם חוקיה ברבים, ולעמוד בסטנדרט הנהוג באותה עת לגבי אמצעי הנגישות למידע.
    אם ככלל, בימ"ש מנהל דיוניו בדלתיים פתוחות, כך שההליך פתוח לכל, קל וחומר שפסה"ד צריך להיות נחלת הכלל (תמוה בעיני שהפרוטוקולים של הדיון פתוחים רק בפני בעלי הדין בהליך ואלו שניתנה להם תעודת עיון [בד"כ עיתונאים] אך זה דיון נפרד לגמרי, מה גם שנדמה לי שיש הצעה לפתוח את הפרוטוקולים לציבור).
    אז מי בעצם יפגע מפתיחת השערים לכל דיכפין באינטרנט? אה כן, גופים מסחריים (תקדינט, דינים ועוד, אתרים שונים וכו') שכיום מוכרים את המידע, בעיקר לציבור עוה"ד, ואם יותר לי להעיר במחירים מופקעים.
    שאלה מעניינת בפני עצמה, היא, מה אופן איסוף המידע על ידי אותם גופים, במידה ומערכת ממשלתית כל שהיא פשוט מעבירה להם את פסה"ד בקבצים, נשללת מאותם גופים הצידוק לגבות עמלת איסוף והקלדת הנתונים. מאחר ואין לי כל מידע בדבר מנגנון ההפצה, ומערכת הגומלין שבין הגופים המסחריים למערכת המשפטית, נותר לי רק לשער.
    אולם, גם תפתחנה הדלתות למידע, אין לגופים אלו מה לחשוש לפרנסתם, שכן השרות שהם מוכרים אינו המידע כמו יכולות החיפוש המורחבות, התקצירים, ההפניות, והערך המוסף של תיוג וקישורים בין המסמכים.
    ניחוש פרוע שלי, הוא שחבורת אינטרסנטים שיושבת בצומתי כח קריטים, מונעת את התהליך הטבעי של העלאת המידע לרשת.

    כאמור בפתח הדברים, קודם נתחיל בקטנה, ואחרי שנוכל לקרוא בקלות את החוק שאוסר על שחיתות אולי נוכל להתקדם משם לשיחות של פוליטקאים.

    יאללה בימ"ש 2.0 ומוסר קוד פתוח.

  22. יונתן אורלב

    התגובות שלי:

    שלום לכולם,

    אני עונה על הדברים בשעה קצת מאוחרת ומייד אחרי שאני קורא אותם. חשוב לי להגיב על כמה מההערות שלכם:

    יובל (1): פישלתי קצת: אין בעיה של פרטיות, כי הייתי אמור לציין (וזה נשמט לי בעריכה משום מה) שיש להניח שהנושאים של מניעת דליפת מידע בטחוני ושמירה על הפרטיות _גם של העובדים_ יפתרו באופן משביע רצון ושלא יפגע בשלמות המודל. אני בהחלט ער לנושאי פרטיות וזה חשוב לי מאוד, אבל כאן אני מציע מודל תיאורטי. מרגע שאנו מניחים שקיים פיתרון לבעיה, אין צורך לפרט מעבר לזה בשלב הזה ואפשר להתייחס לרעיון כאילו אינו מציב בעיה של פגיעה בפרטיות. המטרה של כל זה היא לתעד את תהליכי העבודה, לא את חייהם האישיים של עובדי מס הכנסה (בשביל זה הם יכולים לפתוח בלוג בישראבלוג (-: )

    דני (7): נקודה נכונה, אבל לא מדוייקת: מטרולים ועניינים שוליים אפשר להתעלם (ציינתי: "התעלמו מבעיות הכרוכות בהצפות, עומס, או דיונים עקרים". בנוסף, מטרתו העיקרית של המודל היא לאפשר מעקב אחר תהליכי ההחלטות ואחר עבודתו המעשית של השירות הציבורי, ושם הבעיה הזו אינה באה לידי ביטוי: במחשב אין מגבלה של מקום. גם אם הוא יתמלא בעשרות מליוני מסמכים, שוליים ככל שיהיו, עדיין אפשר יהיה להתמצא בהם בקלות יחסית ולהגיע בדיוק למידע שאותו מחפשים (באמצעות אינדוקס למשל).

    ליאור הנר (8): צודק, יש שיפורים בתחום, גם הממשל הזמין עושה רושם טוב. אני מדבר על מודל מקיף בהרבה שאמור לספק משהו שאינו קיים כיום ואינו מתוכנן כיום: ממשל זמין מספק מידע על המערכת, הרעיון שהתייחסתי אליו אמור לספק שקיפות מלאה וכלי באמצעותו יכול הציבור לקחת חלק בתהליך השלטוני.

    אופיר (9): גם אם החוק היה נאכף, עדיין היה יכול לספק רק מה שקיים.

    עומר (11): התייחסתי לכל הסוגיות שהעלת מלבד ה- 55 אחוזים עם אינטרנט. לגבי סעיף 6: "כמות גדולה של שחיתות לא תיפתר בגלל…": דווקא פה אני חושב שמודל כזה יכול להביא תועלת: אם מישהו אומר X, ומישהו אחר אומר Y, אפשר יהיה לחזור ולבדוק בדיוק מה נאמר, מה נכתב, ומה הוחלט.

    יהונתן (12): נו, לפחות תומך אחד. היישום בצורתו האידאלית, האוטופית, כפי שהוצג כאן בעייתי, אבל המון דברים מתוך זה אפשר לעשות, ואני לא חושב שזה כל כך מופרך. גם העלויות נסבלות לדעתי.

    אוזניון (13): המודל נוצר בדיוק בשביל זה: כדי לספק לכלל האוכלוסיה גישה בלתי אמצעית אל _כל_ המידע שנוצר: דהיינו: לא רק הגירסה הסופית של מסמכים, אלה כל תהליך היצירה שלהם, כולל כל ההתכתביות, השיחות, הישיבות, וכ'. מודל כזה אמור לשחרר את פלוני אלמוני _שמעוניין_ לחפור במידע מלהזדקק לשירותיהם של עורכים למינהם.

    הכלכלן המתוסכל (15): גודש המידע לא יסנוור כי כל אחד יוכל להחליט עד כמה הוא רוצה לחפור. אם אתה קורא את ספר התקציב למשל, תוכל להתמקד כלפי מטה (Drill Down?) בנושאים מסויימי המעניינים אותך, או שתוכל לקרוא את כולו בלי לבצע תחקיר מקיף. הכלי יאפשר את זה, האזרחים ישתמשו בו בהתאם לצורך. ובעיית איסוף המידע היא אכן הקושי הטכני /מנהלתי העיקרי במודל כזה.

    רוגל (16): לדעתי משרתי הציבור ישכחו מהר מאוד שהיא קיימת, ואני לא מאמין שזה ישפיע באופן מהותי על עבודתם. אם כבר, זה יגרום להם לעבוד בצורה יותר רצינית. המודל שאני מציע תיאורטי בשלב זה, ונקודת ההנחה היא שכל מסמך וכל החלטה יתועדו, או שלא יהיה להם תוקף – "לא מתועד לא קיים". וכן, אני מסכים שחשוב לצמצמם את השפעתו של השלטון על האזרח.

  23. יונתן אורלב

    דנה (21): העלית את התגובה שלך בדיוק אחרי ששלחתי את שלי, כך שלא יכולתי להתייחס. אקרא מחר ואשיב (וכן, אני יודע שהיא מיועדת לכולם ולא אלי באופן אישי, האגו שלי לא עד כדי כך גדול (-: )

  24. אני עם רוגל – אבל רק עם החלק הראשון של דבריו.
    אחרי הכל, זה רוגל, כן?

  25. יונתן אורלב

    דנה (21): קראתי מה שאמרת. כמובן שההצעה שלך כבר מוכלת בשלי, משום שההצעה שלי כוללת את כל שלוחות מנהל המדינה, ובכללם את פסקי הדין ורישום הדיונים של בתי המשפט. אבל אני מסכים לחלוטין עם ההבחנות שתיארת ועם המסקנה שהגעת אליה: ראשית, משום שאני דיברתי על אידאל שניתן לחתור אליו וליישמו בתוך כמה שנים (לא יודע כמה בדיוק), ומה שאת מציעה צריך היה ליישם כבר מזמן. שנית, משום שיש חשיבות רבה יותר לחשיפה של התנהלות משפטית (ופסקי דין בפרט) מסוגי התנהלויות אחרים, ושלישית, משום שמבחינה מעשית פירסום כזה, אינדוקסו, בניית שער מתאים וכ' פשוטים יחסית. והחשוב מכל: גם אני מניח שזה לא נעשה בגלל שיקולים אינטרסנטיים שאין דבר בינם לבין טובת הציבור.

    אם את עורכת דין או נמצאת בתחום כדאי לך לנסות לקדם את זה.

  26. יונתן אורלב

    יובל (24): אני דווקא סבור שמערכת כזאת תהפוך את הדיונים לעניניים יותר, כשם שלדעתי דיונים יהיו ענייניים יותר אם יהיו מושאי הדיון (או הנוגעים לו) נוכחים בישיבה. לדוגמה, אני מאמין שדיון בנושאים טכניים יהיו עניניים יותר אם אנשים טכניים יהיו נוכחים בדיון. אם משרתי הציבור יודעים שמה שהם אומרים נרשם ונישמר, הם יקפידו להתכונן טוב יותר לישיבות שלהם, להעלות טיעונים עניינים, ולהחליט החלטות עניניות, ואולי לתת עדיפות קצת יותר גדולה לטובת הציבור (על חשבון טובת בעלי עניין, בראש ובראשונה הם). וזאת מעבר לכך שהמודל שתיארתי מאפשר לציבור להגיב באופן כמעט מיידי, לתקן את דבריהם של נציגי הציבור, וכ'.

  27. התגובות מתחילות להראות כמו ynet פה.
    אחלה מאמר, קישרתי מהבלוג שלי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן