יונתן אורלב שלח טקסט לאימייל הסגול עם הנקודות הצהובות והצעתי לו לארח אותו בקטגוריית "כתב אורח". הנה הטקסט.
בעקבות המאמר הזה על ירון זליכה ועל מערכות השקיפות שהוא מנסה לקדם, אני רוצה להעביר במספר מילים רעיון שחשבתי עליו כבר מזמן.
תארו לכם מצב היפותטי כרגע שבו ניתן היה להגיע למצב בו כל כל ישיבה של הממשלה, הכנסת, בתי המשפט, השלטון המקומי, וכל רשויות המדינה השונות מוקלטות בוידאו, כל מסמך שנכתב נשמר, כל מכתב וכל דבר דוא"ל נשמרים, כל שיחת טלפון מתועדת (מוקלטת?), וכל חומר שמופק ע"י רשות ציבורית כלשהי (החל מהעיריות ועד משרדי פקידי השומה, למשל), נשמרים כולם על שרת יעודי באינטרנט שנגיש לכל האזרחים. כל מידע, מלבד מידע סודי שאין אפשרות לפרסמו או מידע פרטי שאין לחשוף לצד שלישי (התחשבנויות בין אזרח פלוני אלמוני לרשות בנוגע למיסים, למשל). הניחו שימצא פיתרון מספק לעניין המידע הביטחוני, המידע האישי, אבטחת המידע, ושימו בצד שיקולים פוליטיים.
עכשיו נניח שהמידע זמין דרך איזה שהוא שער מוסדר (עמוד Web?), המאפשר להגיע מהקלטה של ישיבה לכל המסמכים שהופקו בעקבותיה או להגיע ממסמך שרירותי כלשהו לכל המסמכים, הישיבות, העדויות וההתכתבויות שהוא מתייחס אליהם, כולל התכתבויות בין האזרחים לשילטון בעיינים כלליים או בעניינים פרטיים (בין האזרח לשילטון – שיהיו זמינים רק לגורמים המתאימים ולא לכלל הציבור). הניחו שבכל פעם שיוצאת הודעה לעיתונות, או מפורסם מסמך כלשהו הנוגע לציבור, ניתן לקרוא את כל המסמכים הנוגעים ליצירתו, ניתן להאזין לכל הישיבות שהביאו לניסוחו, לקרוא את ההתכתבויות בין כל הגורמים שעמלו על יצירתו, לקרוא את כל הנתונים שעליהם התבססו יוצרי המסמך (מנסחי ההחלטה), ולבדוק את כל השיקולים שלהם. חישבו לדוגמא, על האפשרויות שתעניק מערכת כזו לרוצים לחקור את הספר השנתי של מבקר המדינה או את ספר התקציב.
תארו לכם גם שעבור כל מסמך כזה, הציבור יכול היה להוסיף הערות, להציע הצעות ולהעלות שאלות (בצמוד למסמך המקורי, מבלי לשנותו), עליהן יוכלו ואולי ידרשו להשיב יוצרי המסמך המקורי (התעלמו מבעיות הכרוכות בהצפות, עומס, או דיונים עקרים).
האם מודל כזה לא היה מאפשר לחסל את השחיתות כמעט לחלוטין? האם לא היה חושף תהליכים שכיום אי אפשר להתוודע אליהם? האם לא היה מציף אנשים טובים במיוחד או גרועים במיוחד כלפי מעלה? האם לא היה מציף ומעלה פגמים במערכת? האם זה לא היה מאפשר לאזרחים לקחת חלק פעיל בתהליכי קבלת ההחלטות, בתהליכי גיבוש המדיניות, לחשוף אנשים שהתנהגותם לא תקינה, לבקר הוצאות כספיות בלתי תקינות המועברים לגורמים לא ראויים, או לחקור מהלכים שנעשו בשנים האחרונות תוך התבססות על נתונים שאין כיום כל אפשרות להשיגם?
אם תפתרנה הבעיות הכרוכות בהגבלות על מידע סודי ומידע פרטי, האם אין ההצעה הזו מעשית? האם לא ניתן לבנות מערכת כזו בתוך כמה שנים?
כתיבת תגובה