הכותרת שהדביקו לטקסט ב-slate עשתה את שלה; היא גרמה לי להקליק כדי לראות "האם האי-בוק החדש של סוני הוא האייפוד הבא". התשובה, רק כדי לקצר תהליכים, היא שלילית.
סוני השיקה את האי-בוק שלה בנסיון לגרום לכולנו לזנוח את ספרי הנייר. אפשר לדחוס בו כ-80 ספרים, או להגדיל את הנפח בעזרת כרטיס זכרון. הוא קל משקל, נוח לקרוא ממנו וטעינה מלאה מספיקה לדפדוף בין 7,500 עמודים. כמובן שהמראה שלו מזכיר PDA קשיש ומסורבל, המעבר בין עמודים איטי, וכרגע לא קיימת אפשרות חיפוש בתוך הטקסט, אבל בסוני נרגשים כאילו המציאו מחדש את הווקמן; זה עומד להיות הטרנד החדש.
ואולי לא?
אני תוהה האם אני דינוזאור אנכרוניסטי, כשאני מתקשה לחשוב על להכנס למיטה עם הסוני-רידר. מצד שני, כפי שהוכיחו אתרים כמו למהנט, לא היתה לאנשים בעיה לעבור לקרוא ישירות מהצג, את החדשות שצרכו פעם בנייר. מצד שלישי, ספר הוא לא עיתון. הרי גם היום קיימת אפשרות להוריד למחשב ספרים, ובכל זאת – הדבר לא צבר תאוצה. אחרי הכל, רוב האנשים לא מורידים ספר ללפטופ וקוראים בו במיטה, אלא רוכשים ספר נייר.
דבר שני שעלול לגרום לאנשים לקנות (או לא לקנות) את הסוני-רידר הוא הטרנדיות. חלק מהקסם של האייפוד (ויש שיחלקו על אלמנט הקסם, ר"ש למשל) הוא ההרגשה שמדובר במשהו חדש, מרגש, אופנתי. משהו שגורם לקונים הפוטנציאליים להסתכל עליו ולהגיד – אני רוצה כזה. לא "צריך", אלא "רוצה". אמנם מדובר פה בתחילת הדרך, אבל אני לא בטוחה שאחרי בואו של האייפוד, העיצוב המשעמם של הסוני-רידר, שהוא סקסי בערך כמו מכונת כביסה, יתקבל בהבנה.
כתיבת תגובה