קשה למצוא מלים כדי לתאר את ראיון השער עצום המימדים של בנימין נתניהו לכתב "7 ימים", גדי בלום. הוא מזכיר קצת את כתבת השער המביכה והמתחנפת ההיא שקיבל הרמטכ"ל דן חלוץ באותו מוסף, באחד הגיליונות הראשונים תחת עריכתו של ניר חפץ. נחמד להיזכר איך חפץ ועיתונו הכתירו אז, כלומר לפני כמה חודשים, את חלוץ כאחד ממנהיגי העתיד של ישראל.
חפץ ובלום הם גם שני הסופרים שחתומים על הביוגרפיה החנפנית של אריק שרון, "הרועה"*, אבל, וזאת כנראה השיטה, עכשיו יש כבר מלך חדש בישראל, ואין ספק שגם לו מגיעה כתבה גדולה ומפרגנת תחת הכותרת "תוכנית ההתעצמות".
אז מה יש לנו שם? כרגיל לנתניהו יש פתרון מושלם לכל אחת מבעיות המדינה. זרקו נושא ותגלו שאו שבתור ראש ממשלה ביבי כבר פתר אותו, או שבדיוק לצורך כך הוא שוקד בימים אלה בחשאי על תכנית מהפכנית אותה הוא מגבש יחד עם צוות מומחים. בלום מאפשר לו לפרוס את פתרונותיו כמעט ללא כל נימה ביקורתית או ספקנית באמת, כשמדי פעם הוא קוטע אותו באסרטיביות בשאלות נוקבות כגון: "אם תיבחר לראש ממשלה, תילחם בשחיתות?"
לבנון? לביבי אין ספק שניתן היה לנצח שם. פשוט צריך היה לאגף את החיזבאללה ולתקוף מצפון. "מצפון?" מופתע בלום כאילו נתניהו לא חוזר, אולי בשינויים קלים, על תוכנית המגירה המקורית והמוכרת של צה"ל, שכידוע לא בוצעה בסופו של דבר.
אירן? לנתניהו יש תוכניות נחרצות בסוגיה, אותן משום מה טורח בלום לעטוף במלים מפוצצות כגון "תזות", או "תיאוריות": "'אני מתייחס אל החיזבאללה כאל יחידה קדמית של הצבא האיראני', מסביר נתניהו את התזה שלו", כותב בלום כאילו לא מדובר כאן במשפט שהפך לקלישאה אחרי שנטחן עד דק על ידי עשרות פרשנים, באולפני הטלוויזיה בימי המלחמה. לא, זאת ה"תזה" של נתניהו. אותו אדם שמזהיר כבר שנים ב"שיחות סגורות" מפני "תאוריית הפצצה האחת", שאומרת את הדבר הבנאלי ביותר שאפשר להעלות על הדעת: ישראל קטנה וצפופה ולכן פצצת אטום אחת יכולה להיות הרסנית בעבורה.
וכך זה ממשיך גם בנושאי השחיתות, הכלכלה, החינוך והפתרון לבעיית הרעב באפריקה. (טוב, על הנושא האחרון הוא לא ממש נשאל). החלק בראיון שעוסק בפן האישי משעשע במיוחד (כמעט כמו החלק בו מסביר נתניהו שאחרי כהונתו כראש ממשלה הוא היה במצב כלכלי קשה). "[הפגישה]… מקבלת תפנית מפתיעה", כותב בלום. "בהחלטה שנראית ספונטנית, אולי אפילו אימפולסיבית, מחליט נתניהו לקחת אותי… לטיול שורשים רגלי במחוזות ילדותו". קצת מאוחר יותר מתברר שהסיור האימפולסיבי הזה כולל גם את יועץ התקשורת של נתניהו, שכידוע תפקידו הוא לזרום עם הספונטניות של לקוחותיו, אבל זה לא ממש מפריע לבלום להמשיך להשתפך: "בסיור הזה… גילינו בפירוש 'ביבי אחר'. ביבי שלא הכרנו".
אין מה להגיד, בתום תיאור הסיור של בלום ונתניהו, גם אנחנו, הקוראים, זכינו בפירוש לגלות משהו אחר שלא הכרנו. משהו שפעם נקרא עיתונות, אבל כבר לא ממש ברור איך בדיוק צריך לקרוא לו היום.
* גילוי נאות: לא קראתי, הספיקו לי הדוגמאות שראיתי בביקורות. ואגב, זה בכלל פטנט טוב ומאוד חסכוני בזמן: במקום ממש לקרוא את הספרים, לקרוא רק את הביקורות עליהם.
***
אי אפשר להתייחס לכתבה הזאת בלי להזכיר את הקטע המביך, שכבר הוזכר כאן וכאן בו מתאר נתניהו, יליד 49, את השוטרים הבריטים אותם ראה בילדותו בירושלים. עם כל חוסר הערכתי לאיש קצת קשה לי לדמיין אותו מספר כל מיני זיכרונות שקריים מילדותו, שכתבים קצת יותר ערניים מבלום יכולים לתפוס אותו בהם. נראה לי יותר סביר שמדובר כאן באי הבנה כלשהי של הכתב, כמו שקורה לא מעט בראיונות כאלה. למשל, יכול להיות שביבי הזכיר קודם "מחנות בריטיים", שנשארו גם אחרי שהבריטים עזבו, ואחר-כך עבר לדבר על החיילים הירדנים, או משהו בסגנון.
במקרה רגיל הייתי אומר שבכל מקרה מדובר כאן בטעות מביכה מאוד מבחינת המוסף (הרי בין אם ביבי מכר לבלום בדיה, ובין אם בלום התבלבל, מישהו, איפשהו בשרשרת, היה צריך לשים לב), אבל אחרי הכל מדובר כאן באנשים שפרסמו לגמרי ביודעין, ומתוך הכרה מלאה, את כל כתבת השער הזאת.
כתיבת תגובה