דן פרידמן מדווח ב-ynet על הוול סטריט ג'ורנל שמדווח על מייקל ארינגטון מטק-קראנץ' שמדווח על המשא ומתן שעורכת גוגל לרכישת יוטיוב, דיווחים שהסתובבו באינטרנט כבר לא מעט זמן. הידיעה מציגה את הרכישה (1.6 מיליארד דולר) כפחות-או-יותר העיסקה הכי טובה בשוק: החל מציטוטי אנליסטים ("אנליסטים מסרו לסוכנות הידיעות רויטרס כי הרכישה תהיה טובה לשתי החברות"), עבור במדדי רייטינג ("בחודש יולי ביקרו באתר youtube 30.5 מיליון גולשים, לעומת 9.3 בגוגל וידאו") וכלה בשיר הלל לפופולריות הרכש העתידי, בחסות ה"about" שלו. הטקסט נחתם בפסקה שהיא שיר הלל לתחקירנות עיתונאית:
רוב הסרטים המוצגים ב-YouTube הם סרטים קצרים, שנעשו על ידי חובבים, אך ישנם גם סרטים ארוכים ומקצועיים יותר. התרחבות האינטרנט המהיר תרמה רבות להצלחה של האתר.
אההה ברור. "ישנם גם סרטים ארוכים מקצועיים יותר". נדמה שמישהו שכח את המשך המשפט: "שנעשו בידי גורמים מקצועיים ועשירים יותר, חברות הפקה למשל, שלא ממש אוהבות לראות גולשים מעלים את החומרים לאתר, בגלל דבר קטן שקוראים לו "זכויות יוצרים" והסיבה היחידה שעדיין לא תבעו את האמאמא של יוטיוב היא שהאתר אולי שווה על הנייר המון כסף, אבל בפועל לא, לכן אין טעם לתבוע. ברגע בו מישהו עשיר – גוגל למשל – יקנה אותם, הוא יקבל חמסה קטנה עם הכיתוב "בזה האתר, זכות יוצרים לא תופר", עם הקדשה חמה מערימות עורכי דין רעבים.
אם היוטיובים יחליטו להתקפל ולהסיר את כל החומרים המפרים מהאתר, הפופולריות שלו תקטן, והערך שלו יצנח. אם יחליטו להיאבק, יפסידו ככל הנראה הררי דולרים, והערך שלו יצנח. אבל מה – "הרכישה תהיה טובה לשתי החברות".
כתיבת תגובה