בביקור האחרון שעשיתי אצל לונדונבאום וקרשדנון דיברתי על תוכנת פאוורפוינט ועל הדרך שבה היא משנה את תרבות הדיון בארגונים – הופכת אותה לשטוחה, לרדודה. הכל צריך להיכנס למצגת והמצגת בנויה מנקודות. אין מקום לדיון רחב, פתוח ומעמיק. אמרתי שמיקרוסופט ודאי לא כיוונה לסוג הזה של התוצאה אבל הוא מתרחש מהרגע שאנחנו מאמצים לליבנו את הטכנולוגיה, שיש לה השפעה בלתי צפויה.
בהיצטרפות מקרים מקדיש פרופ' שיזף רפאלי את הטור האחרון שלו ב"גלובס" (זהירות, קובץ PDF) לדיון בהשפעתה של פאוורפוינט ומרעיף עליה תשבוחות. בין השאר הוא כותב:
– זהו כלי המאפשר מצגות, מעודד את יצירתן ויוצריהן. מצגות זה תקשורת. תקשורת זה טוב.
– הוא מאפשר פתחון פה לרבים, ולכן חשוב לדמוקרטיה.
– הוא מעודד ניסוי ולמידה. ניסוי טוב ללמידה, פרטית וגם ארגונית.
– הוא רותם את הרשת וממנף אותה לשיתוף בלמידה, בידע ובתהליכים, בגלל העידוד לחלוק מצגות באמצעות הרשת.
– לא כולם משתמשים, לא כולם נכון, אבל הפתרון אינו בשלילת הכלי.
לצערי אני עומד להיכנס למקום שבו שיזף יוכל להצביע עליי ולהגיד לי: "אתה רואה, אתה רואה, אתה פסמיסט שונא טכנולוגיות". נו, אז שיגיד מה אני יכול לעשות.
לגופו של עניין:
– פאוורפוינט הוא כלי המאפשר יצירת מצגות. הוא לא כלי שמעודד יצירת מצגות. הוא בטח לא כלי שמעודד יצירת מצגות טובות. אם כבר הוא כלי שמעודד יצירת מצגות בנאליות, משעמות, חסרות ברק, משמימות. איך אני יודע? ראיתי כמה מצגות בחיי (פירוט בהמשך).
– חשוב לדמוקרטיה? בסדר. גם דף A4 חשוב לדמוקרטיה.
– הוא לא מעודד ניסוי ולמידה. אם הוא היה מעודד ניסוי ולמידה 98% מהמצגות שכולנו נחשפים אליהן לא היו נראות אותו הדבר. זה בדיוק המקום שבו הטיעון של שיזף מתמוטט. מבחן התוצאה: במבחן התוצאה 98% מהמצגות נראות בדיוק, אבל בדיוק אותו הדבר.
– עידוד לחלוק מצגות ברשת? הורדתי כמה פעמים מצגות מהרשת ובדרך כלל לא הצלחתי לחלץ מתוכן תובנה ממשית. המצגות מפרטות אוסף של נקודות חסר משמעות למי שלא היה בהרצאה. מי שכן היה בהרצאה מקבל מעין סיכום הנקודות המרכזיות. אם הטיעון הוא שפאוורפוינט טובה לעצלנים שלא רוצים לסכם הרצאות בזמן אמת – אני מסכים.
– סוף סוף נקודה שאני מסכים איתה – הפתרון אינו בשלילת הכלי (אחרי הכל, ב-2% מהמקרים הוא בהחלט מצדיק את עצמו). למעשה, אני לא רואה כאן "פתרון". הדבר היחיד שצריך להבין הוא שפאוורפוינט הוא כלי שרוב הזמן עושה יותר נזק מתועלת למרצה, להרצאה ולמאזינים. לא צריך לשלול את הכלי, צריך להבין מתי הוא מתאים ומתי הוא לא מתאים. לכן כאשר שיזף טוען כי יש להשתמש יותר בפאוורפוינט ולא פחות, אני מתחלחל.
שיזף מעלה טיעון נוסף: הקינה אודות השפעת הפאוורפוינט (הוא מדבר על אדוארד טאפטי) היא עוד מקרה של נפילה מצערת בפח הדטרמיניזם הטכנולוגי.
הפוך גוטה, הפוך.
מי שרואה בטכנולוגיה כמשהו שמשפר את איכות חיינו רק בגלל שהיא שם ומותח קו ישר בין העובדה שהיא שם לעובדה שטוב שהיא שם (מאפשר מצגות -> מעודד יצירה -> מצגות זה תקשורת -> תקשורת זה טוב) הוא הדטרמיניסט הטכנולוגי. מי שאומר 'תשתמשו יותר כי עצם השימוש בטכנולוגיה יביא תועלת' הוא זה שנופל לפח.
המקרה של הפאוורפוינט הוא מקרה קל במיוחד: אפשר לעלוץ עד מחר על כך שפאוורפוינט מעודד יצירתיות אבל סביר להניח שכולנו זוכרים רק מצגת אחת, אולי שתיים שהיו מעולות. כל שאר מאות המצגות שכולנו נחשפנו אליהן היו משמימות, מרדימות, בלתי יצירתיות, מרגיזות, מיותרות. הן לא הוסיפו הן הזיקו.
כן, אפשר לעשות שימוש מעניין, מקורי ומשעשע בפאוורפוינט (כל מי שראה הרצאה של לורנס לסיג יודע זאת), אבל העובדה שהמצגות המקוריות, המעניינות והמשעשעות הן היוצא מהכלל, מעידה על הכלל, מעידה גם על הטכנולוגיה.
כתיבת תגובה