היום, ב-07:58 בבוקר, העליתי פוסט שעוסק במחירים השונים המצוטטים בעיתונים השונים של חבילות המונדיאל. וראו איזה פלא: 11 שעות אחר כך, מעלה מחתרת הקטיפה פוסט שמתחיל בדיוק באותו העניין בדיוק ולא נותנת לי קרדיט!
ולמה אני כותב את זה? קודם כל אני חייב לומר שהתחלתי לקרוא את הגברת הקטיפתית בקצת יותר תשומת לב ולעתים יש לה יציאות לא רעות בכלל (ולעתים סתם רעות). אבל מה שמטריד אצלה זה המרדף האובססיבי שלה אחר הקרדיט שמגיע (או לא מגיע) לה. אתר וואלה זכה לשם "אתר שאין להזכיר את שמו", או משהו בסגנון, כי הוא העז לא לתת לה קרדיט. היום היא שולחת את קוראיה הנאמנים לידיעה ב-ICE שמספרת על השינויים במוסף הכלכלה של "מעריב" תוך שהיא רומזת לכך שהיא כבר כתבה על זה בעבר. בתגובה, ICE העלה ידיעה שלמה שעוסקת בכך ש"ידיעות אחרונות" לא נתנו קרדיט ל"עובדה".
אז ככה: קרדיט זה דבר חשוב. עיתונאים עובדים בשביל שני דברים: כסף וקרדיט ולכן כאשר גוזלים ממך קרדיט אתה קצת מתרגז. מצד שני, עם הכל הכבוד לבלוג הכה חשוב של הגברת ולווט, אני לא רואה גוף תקשורת רציני שנותן לה קרדיט. למה מי היא? לא ברצינות, מי היא? גם מתחבאת מאחורי אנונימיות וגם רוצה שכולם יצטטו אותה יען כאילו היתה איזה תומאס פרידמן.
ולבסוף, אני לא מצפה מאף אחד שייתן לי קרדיט על דבר שכתבתי כאן. עם כל הכבוד לבלוגים (וגם לגלוב, כן כן) אנחנו לא מנהלים כאן גוף תקשורת שראוי שיצטטו אותו. מי שרוצה, עושה טראקבק, זה המקסימום שאפשר לבקש וגם זה לא חובה בעיניי. אני באתי לכאן ליהנות ולא כדי לרדוף אחרי כל שמנדריק שקרא אצלי משהו והחליט לכתוב משהו בעניין מבלי להזכיר את שמי.
מי שנוהג אחרת, לדעתי, מתעסק במרדפים מטופשים וילדותיים אחר כבוד.
(יוצא מן הכלל הן העתקות שלמות ומוחלטות של קטעי טקסט, אבל לא בזה מדובר)
עדכון: משמח לראות שהוולוט קוראת את הגלוב (תגללו למטה, אנחנו אחרונים. יש דברים חשובים יותר לדווח עליהם מאשר על ההגיגים שלכם! כן!!). אבל בניגוד למה שהוולוט כותבת לא טענתי שהאתר שלה לא משמש כארכיון. טענתי שעורכי העיתונים/אתרים/מגזינים, לא פונים לארכיון שלה לפני שהם מפרסמים דבר מה ולכן יתכן שיפרסמו דבר שהתפרסם אצל הוולוט מבלי שידעו שהוא שם.
כתיבת תגובה