אהוד קינן מספר בלמהנט על מיזם ובסטר של חנן כהן. וכך חנן מספר:
"זה התחיל מתסכול שלי. כשהפעלתי לקראת הבחירות את אתר פוליטי – תמיכה אקטיבית במפלגת העבודה', ולא הייתה שום התייחסות בעיתונות הממוסדת לכתיבה העצמאית ברשת". הוא מספר ל-ynet. "כשניסיתי לדבר עם עיתונאים, ואני מוכר וידוע ולא צריך להציג את עצמי, הם התעקשו שאין שם סיפור".
עכשיו, כשהבחירות נגמרו, אני יכול לספר שחנן ביקש שאתקשר אליו בדיוק בשביל העניין הזה: קידום אתר פוליטי ב"ידיעות אחרונות". אני הייתי אחד מהעיתונאים שהתעקשו ש"אין שם סיפור". עד כאן הכל נכון. מה שלא נכון, מה שהוא סילוף מוחלט של האמת, הוא שהסיבה שחשבתי ש"אין סיפור" קשורה בדרך כלשהי לעובדת היותו של חנן "כותב עצמאי ברשת".
הסיבה היחידה שאמרתי לחנן ש"אין סיפור" היא שהעובדה שהוא פתח אתר אינטרנט שקורא להצביע עבור מפלגת העבודה – היא לכשעצמה – אינה סיפור. אז מה אם הוא פתח? למה זה מעניין את הקוראים של "ידיעות" או של "מעריב"? כי מה? כי חנן חושב שזה מעניין? כי חנן חושב שזה חשוב? מבחינה עיתונאית זהו מקרה מובהק של נון-סטורי. אדם פותח אתר אינטרנט ובו הוא מפרסם מניפסטים מגויסים וחסרי בושה לטובת מפלגה X, תעמולה בוטה ואגרסיבית וכעת הוא מצפה שאמצעי התקשורת ינהרו לדווח על האירוע המרגש? האם המדיה צריכה גם לדווח על אתר של זרגיג בן-זרג שפתח אתר שקורא להצביע עבור מרזל? או אולי חנן חושב שבגלל שהוא "חנן כהן" כולנו צריכים להצדיע?
מצד אחד חנן רוצה שיתייחסו אל הכותבים ברשת כאל כותבים מן השורה אבל מצד שני, כאשר אותם כותבים (כלומר חנן) מבצעים פעולה חסרת עניין ממשי לציבור הקוראים, וכאשר המדיה מפעילה את השיקול היחיד שהיא מכירה (האם יש סיפור או אין סיפור) הוא מתלונן שהם לא מקבלים יחס מועדף.
הניסיון להציג את האין-דיווח על האתר של חנן כנובע מיוהרה של "המדיה הממוסדת" (כפי שחנן מכנה אותה) על פני "המדיה החדשה שאין לה ביטוי הולם", הוא ניסיון שקרי. התקווה היחידה שלי היא שאהוד קינן לא הבין נכון או לא ציטט נכון את חנן. כל אפשרות אחרת היא שחנן בחר לשכתב את העבר ממניעי קידום עצמי.
עדכון: נכנסתי לוובסטר כי פתאום הסתבר לי שהמון אנשים מגיעים לפה ואני לא מבין למה. חנן עשה שם יופי של עבודה – לפחות מהפעם האחרונה שאני ביקרתי שם. שאפו.
כתיבת תגובה